עף על הדף
בשביל הנשמה
הרב ליאור לביא

סימן: ירימו תודה

הגמרא מספרת על שתי דרכים בהן הודיעו לעם ביום י"ד בניסן על סוף זמן אכילת חמץ וביעורו:

כל זמן שמונחות שתי חלות התודה (שהיו עשויות מחמץ) על מדף גבוה בהר הבית — כל העם אוכלין חמץ.

ניטלה אחת מהן — תולין, לא אוכלין ולא שורפין.

ניטלו שתיהן — התחילו כולם שורפין.

אבא שאול אומר:

שתי פרות היו חורשות בהר הזיתים בערב פסח, כל זמן ששתיהן חורשות — כל העם אוכלין עדיין חמץ,

ניטלת (פורשת) אחת מהן — תולין, כלומר, לא אוכלין עוד את החמץ ולא שורפין.

ניטלו שתיהן — התחילו כל העם שורפין.

שתי הדרכים משקפות שתי התייחסויות לחמץ: הראשונה - כאידיאל - לחמי התודה הם עבודה גבוהה המעניקה לחמץ משמעות וערך.

השניה - החמץ כצורך קיומי טבעי - הפרות החורשות בהר הזיתים מבטאות את הצד הבסיסי של החמץ שמטרתו לאפשר את הקיום האנושי הטבעי.

ועם זאת, גם הצד הבסיסי והטבעי גונז את האפשרות להעלות אותו למען מגמה גבוהה - הפרות חורשות בהר הזיתים, סמוך ונראה להר הבית.

כך, רגע לפני שמפסיקים לשבוע עם החמץ, אנו לא שוכחים את המגמה אליה אנו שואפים בסופו של התהליך, עם הבאת קרבן שתי הלחם, העשוי חמץ, בחג השבועות לבית המקדש.

מתרחקים מהחמץ כדי לשוב להתקרב אליו בצורה מתוקנת.
---
אהבתם? העבירו הלאה!❤️
---
מאירים את הדף - עומק אמוני קצרצר מתוך הדף היומי
להצטרפות:
https://chat.whatsapp.com/DMOadyEoe4dIppjn4BGGb4