המוות וכל מה שנגזר ממנו ודומה לו הוא מקור הטומאה.
המת נותק מעולם החיים , המצורע נותק מהחברה האנושית.
אפילו הנדה בעבר הורחקה וישבה לעצמה בבית הטומאה ובכל מקרה מופרדת מבעלה וכך למעשה בכל עניין בטומאה , הניתוק והפרדה מחוייבים.

רחובות ירושלים טוהרו מן הספקות בענייני הטומאה כדי לאפשר עליה לרגל ודיבוק חברים וכלל הציבור העולה לראות פני אדון כל, ורק באותם כוכים ודרכים צדדיות בהם מתקיימים חיי בדידות וסתר , חכמים הקפידו להותיר את הטומאה מספק , משל אומרים הם לנו , הניתוק שלכם מהחברה מוביל לטומאה.
החברה מיתקנת רק כאשר קיים חיבור בין בני אדם. החברה מתפוררת ומאבדת ערכי מוסר בניתוק החברתי (ע"ע פייסבוק,טויטר ושאר מרעין בישין שפורמים קשרים חברתיים אמיתיים ויוצרים חיי חברה חסרת מוסר אנושי).

ניתן לראות בזה עוצמה חזלי"ת אשר הרגישו את חשיבות החברה האנושית במיוחד לאור הדרך בה התורה מטפלת בעניני המצורע.

הדברים מתחברים היטב עם המוקד הרעיוני של חנוכה - פירסומי ניסא ובראש ובראשונה אל מול כל העולם (רק בדלית ברירה בתוך ביתו) , ההודאה על הניסים במשותף עם הכלל (כעין עניינו של קרבן התודה).

כך לענ"ד , ראוי ללמוד גם בעניין שלנו.
בשורות טובות וחנוכה שמח לכולם בעז"ה