בגדר בישול בחמה ובחמי חמה

א. בישול בחמה או בחמי חמה ובכל תולדות חמה אינו בישול מה"ת, בין לענין שבת בין בבב"ח בין באיסור בישול קרבן פסח במים בין לענין דין לחם להתחייב בחלה כמבואר פסחים לז' א' וברש"י שם, ובברכות לז' ב' ואמר אביי: טריתא פטורה מן החלה. מאי טריתא [...] לחם העשוי לכותח, וברש"י שם: לחם העשוי לכותח אין אופין אותו בתנור אלא בחמה. ודין לחם לעניין מצה כמבואר בפסחים שם,

ב. גדר החילוק בין חמה ותולדות חמה לבין אור לתולדות האור מבואר ברש"י שבת מא' ב', שאין דרך בישולו בכך, והובא בכל האחרונים.

ג. ובפשוטו כוונת רש"י דיש כאן פטור מדין שינוי בצורת המלאכה
וצ"ע בביאור זה
א. דגדר שינוי מועיל רק לעניין מלאכת שבת ולא לעניין בשר בחלב ואיסור בישול קרב"פ ודין לחם להתחייב בחלה ולצאת ידי חובת מצה.
וכן צ"ב לבאר שלא היה בישול בבחמה במשכן דתינח שבת, בב"ח קרב"פ חלה ומצה מאי איכא למימר.

וכן צ"ע דמבואר בש"ס ברמב"ם הלכות איסורי מזבח פרק ו הלכה ט ואלו הן היינות הפסולין לגבי המזבח [...] והמבושל באש או בשמש או שנשתנה טעמו בבישול. וכן מפורש בכסף משנה הלכות איסורי מזבח פרק ו הלכה ט אבל אם נתבשל בשמש עד שנשתנה טעמו כבישול דינו כמבושל באש.

וע' שולחן ערוך אורח חיים סימן רעב סעיף ח
* מקדשין (יט) על יין מבושל ועל יין (כ) שיש בו דבש, וי"א (כא) שאין מקדשין עליהם. הגה: והמנהג (כב) לקדש עליו אפילו יש לו יין אחר רק (כג) שאינו טוב כמו המבושל או שיש בו דבש (אגור).

וע' דעת הפמ"ג הובא במנ"ח מלאכת אופה, שאין בישול אחר בישול בדבר שהתבשל בחמה,

גדר דין זה הוא כמ"ש רש"י שבת מא' ב', שאין דרך בישולו בכך, והובא בכל האחרונים. ואין כוונת רש"י בזה שאין דרך בישול, רק מצד שלא שכיח אלא שגדר "אין דרך בישול" שבדברי רש"י כולל גם גדר בעצם מעשה הבישול. שגדר מעשה בישול דורש שליטה על מקור החום, ואם לא, לא הוי מעשה בישול. ולכן אין דרך לבשל בחמה דאין שליטה על מקור החום, ולכן אין דרך לבשל כך. וזה שאין דרך לבשל כך, הוא פועל יוצא מזה שחסר בעצם המעשה בישול. אבל אם זה היה רק לא שכיח מצד המקרה, [ולא מצד המהות של מעשה בישול], כגון שבעיר לא מבשלים בחמה ובמדבר כן, לא היה שייך לפטור אדם המבשל במדבר, כי היה כאן דרך בישול במדבר, וכל גדר הפטור דאין דרך בישול הוא מצד זה שהדרך מעיד על צורת המלאכה והמעשה בישול.
וכן מבואר להדיא כדברי בשו"ת מנחת שלמה להגרש"ז זצ"ל חלק א סימן יב וז"ל : דאף שכתב רש"י בשבת ל"ט ע"א אהא דמבשל בחמה לכו"ע שרי דהוא מפני "דאין דרך בישולו בכך", מ"מ נראה שגם באופן שכן רגילים לבשל בחמה כמו דוד שמש וכדומה ג"כ פטור, וכדחזינן מחמי טבריה דאי אמרינן דחלפי אפיתחא דגיהנם הו"ל תולדות אור וחייב ואם לאו הו"ל תולדות חמה ופטור, וגם חילוק זה שבין אור וחמה נזכר גם לענין פסח מצה וחלה וכו' והתם מאי נ"מ אם רגילים בכך או לא, וע"כ דכוונת רש"י בדברים אלה לומר דאין זה קרוי בישול .


אנציקלופדיה תלמודית כרך טז, [חמי טבריה] טור מו

בדברים שנשתנו ממהותם על ידי בישול, ומתוך כך נשתנה דינם, כגון דם*, או יין-נסך* או פת*, כתבו אחרונים שהוא הדין בנתבשלו בחמי טבריא37.

דלגבי התוצאה אין חילוק בין בישול בחמה לבישול רגיל.