סיכום הסוגיא. למסקנה חוקה לבד מעכבת. תורה לא מעלה ולא מורידה. חק דכתיב באכילה נמי מעכב, מלבד במנחה דגירשה ושמנה גלי דחק דילה אינו מעכב.
ולפי זה ג' התירוצים של "נתץ" קיימים גם לפי האמת. דנזיר מעכב בגלל כן יעשה, ותודה משום היקש לשלמים, ומצורע משום הויה. דהא בג' אלו נאמר רק תורה וזה לא מעכב אף למסקנה. (ואף שבשלב מסויים של הסוגיא ניסינו לומר שאו תורה לבד או חוקה לבד מעכב, אבל זה נדחה משאר קרבנות).

"יקמל". למסקנה יום הכיפורים מעכב - חוקה לבד. קרבנות לא מעכב - תורה לבד. מנחה לא מעכב - למרות חוקה, בגלל גרשה ושמנה דגלי דאין עיכובא.
לחם הפנים מעכב - בגלל חוקה לבד, ואף דכתיב גבי אכילה.

ג' השאלות הראשונות אינן נולדות זו מזו. שלשתן מקורן אחד. אם תורה לבד לא מעכב, מדוע הן מעכבות.

ד' האחרונות כל אחת נולדת מהתירוץ שלפניה. יום הכיפורים גרם לנו לומר או תורה או חוקה. זה הוליד את השאלה א"כ מדוע שאר קרבנות לא מעכבי למרות תורה. זה הכריח אותנו לומר רק חוקה מעכב ולא תורה. זה הוליד את השאלה א"כ מדוע מנחה לא מעכבת (בלי שנה לעכב). זה הכריח (דבר שנדחה אחר כך) שחק דאכילה לא מעכב. וזה הוליד את השאלה מדוע לחם הפנים מעכב למרות שהחק באכילה. (וזה החזיר את הגלגל שלב אחורה. חק דאכילה כן מעכב, וחזור למנחה שלא מעכב בלא שנה למרות החק, בגלל גילוי מיוחד).