הוֹסִיף רַבִּי עֲקִיבָא וְאָמַר מִימֵיהֶם שֶׁל כֹּהֲנִים לֹא נִמְנְעוּ מִלְּהַדְלִיק אֶת הַשֶּׁמֶן שֶׁנִּפְסַל בִּטְבוּל יוֹם בְּנֵר שֶׁנִּטְמָא בִּטְמֵא מֵת אַף עַל פִּי שֶׁמּוֹסִיפִין טוּמְאָה עַל טוּמְאָתוֹ
לשם מה הדליקו הכהנים נרות כאלו תוך התעלמות מהוספת הטומאה, ומדוע משתמש ר"ע בסגנון לשונו של ר' חנינא סגן הכהנים שגם היא אינה מובנת לי : 'מימיהם של כהנים', מדוע לא אמר : מעולם לא נהגנו, ככולל עצמו בזה בכלל הכהנים, שרובם הקפידו על שמירת טהרה בחומרה קיצונית, הרי הוא היה בפועל ככה"ג שהרי הכה"ג עצמם בימיו היו בד"כ עמי הארץ והוא היה הת"ח ?! וגם אם כוונתו הנסתרת היתה לציין את הכהנים הגדולים ששרת תחתיהם וכוונתו לומר שמאז שלטו הרומאים במינוי הכה"ג וירד קרנה של הכה"ג ולא הקפידו על המינוי שיהיה של ת"ח וזה נרמז באי ההקפדה שלא לטמא את המינוי, כמו שלא הקפידו על תוספת טומאה, ובא ר"ע לומר שחוסר האכפתיות של הרומאים היה גרוע יותר שגם כהן שנחשב פסול מחמת עבירות הנחשבות כטובל ושרץ בידו, ניתן היה לתת לו תפקיד אפילו אם היה רוצח ( כנרמז לטמא מת ), זה מובן רק אם בעת האמירה של ההלכה היה צריך להסתיר את הדברים באופן כזה, אך מדוע להמשיך להשתמש בלשון סתרים כזו גם מאות שנים אח"כ בימי רבי ואחריו עד ימינו ? וכי גם עכשו צריך להסתיר ?
או שמא ההסבר הרבה יותר פשוט ואינני מבין כלל ?