"איכא דאמרי אמר רבא בהמת ארנונא פטורה מן הבכורה ואע''ג דמצי מסלק ליה עיסת ארנונא חייבת בחלה ואע''ג דלא מצי מסלק ליה מאי טעמא בהמה אית לה קלא עיסה לית לה קלא".
והרואה אומר שלו היא ואוכלה (רש"י) וא"כ לכאו' אסורה מדרבנן?!
הטור והשו"ע שניהם הזכירו עיסה ששותפים בה גוי וישראל ואין לישראל בה שיעור חלה, פטורה. ולא הזכירו כלל ארנונה.
הש"ך אומר שזה דוקא בשופות עם גוי. אבל בארנונה חייבת. ולא הזכיר את טעם הגמ' שאין קול, אלא מטעם שמא ימלך עובד כוכבים שלא ליטלה. ולדבריו לכאו' החיוב הוא מדאוריתא.
הב"ח (שאותו ציין הש"ך) הביא את שני הטעמים, גם שמא ימלך הנכרי ולא יטלנה, וגם משום שאין קלא. ומסיים: "לכך משום מראית עיין חייבת בחלה. אבל גבי שותפות הנכרי אפי' ימלך הנכרי ולא יטלנה, מ"מ היא של נכרי, הלכך פטורה.
ודבריו צ"ב, דאם שמא ימלך למה לא חייבת מדאו'? ואם משום שאין קול, למה בשותפות יש קול? ועל השאלה השניה אולי יש לחלק ולומר שבשותפות אכן יש יותר קול מאשר בארנונה. ואולי כי גוי "מיפעא פעי" (עירובין עה).
אבל נשאר קשה למה לא חייבת מדאורייתא, אם חוששים שמא ימלך? ואם זה לא סיבה לחייבו מדאו', אז מספיק היה הטעם שאין קול.
ועוד למה הש"ך לא הביא את דברי הב"ח במלואם?