הרי אם הדבר הוא מצד 'משניאי' - וכפי שביאר בשוטנ'
"ת"ח הממאיס את עצמו בעיני הבריות על ידי התנהגותו וגורם להם לבזות את כלל לומדי התורה שהם מאוסים ומגונים, ונמצא זה משניא את התורה בעיניהם"

מדוע איפוא תלוי הדבר 'בפני רבו' - האם התנהגות וולגרית בפני ע"ה אינה בכלל משניאי? והאם הע"ה שונא הת"ח בגלל שהוא עושה דוקא בפני רבו?

כעת ראיתי שיש דבר דומה במסכת מגילה דף כח עמוד א אודות ת"ח המקדים כהן ע"ה שהוא בכלל 'משניאי' ומפרש"י:
משניאי - שגורמין לבני אדם לשנאותו, שהרואה תלמיד חכם שפל לפני עם הארץ אומר: אין נחת רוח בתורה. ע"כ.

וא"כ גם אצלנו אפשר לומר שהמשניאי הוא מצד שרואה הרב שפל בפני התלמיד הרוקק בפניו, זה בכלל משניאי. [ולא כמו שפירש בשוטנ' מצד עצם הפעולה של הכיוח שנעשית ע"י ת"ח וגורם שישנאוהו ולתורה, אלא ה'משניאי' הוא מצד בזיון הרב שרואה הע"ה שהרב שפל בפני התלמיד, וזה גורם לבזיון הרב ותורתו, ואומר אין נח"ר בתורה. ודו"ק]

ואפש"ל אם כן שגם לכייח בפני ע"ה זה לא מכובד, אך אין ע"ז חיוב מיתה ואינו בכלל משניאי - שאין בזה ת"ח או רב שפל בפני הקטן ממנו.