דין זה נראה מוזר. נניח הכהן קמץ במחשבת חוץ לזמנו. המנחה כבר מפוגלת בכל מקרה, עכשיו הוא ממשיך ומוליך באיזו מחשבה פסולה נוספת , הקרבן כבר פסול בלאו הכי, ובכל זאת הפיגול יחול בו לחייב כרת, רק אם יסיים הכל בכשרות.

נניח שבמחשבה השניה נוצר איזה ספק הלכתי אם זו מחשבה הפוסלת, יצטרכו לשאול את הרב, אם יענה שהיא פוסלת, יאנחו לרווחה, אין כרת, אם הרב יפסוק שהמחשבה השניה כשרה, אוי ואבוי...

וזה הזכיר לי (בכל זאת הדף של פורים דמוקפין), מעשה באותה נערה שחלתה לא עלינו ולא עליכם, והורה הרופא שעליה לאכול בשר חזיר. נו, פקוח נפש דוחה. אמרה אותה ריבה, מסכימה אני לאכול מה שנגזר עלי, ובלבד שיישחט החזיר ככל הלכות שחיטה ויבדקו איבריו מן הטריפות... לא די שעלי לאכול חזיר, עוד אוכלנו בלתי שחוט ובדוק כהלכתו? נשחט החזיר על ידי השוחט שבדק את הסכין, והנה סירכא בריאה!

וישאלו את הנערה, ותאמר תילקח הריאה אל המורה הוראה שיורה כדת מה לעשות. הובאה הריאה אל הרב, שואל הרב מה זו הריאה המוזרה הזו?, מספרין לו את הסיפור המוזר. נאנח הרב, בדק, ו...שתק. מה הפסק, שואלים? משיב הרב איך אומר זאת? כשר?? אילו היה זה בקר וצאן היה זה כשר...