קיבלתי במייל:

גירסת רמב"ם במשנה: "וחומדת את בני מעיו" (סנהדרין ז, ב)
מאמר נכתב על ידי הרב משה צוריאל
חשון, תשפ"א

לשון המשנה, ברמב"ם עם פירוש הרב יוסף קאפח, סנהדרין (ז, ב):
מִצְוַת הַנִּשְׂרָפִים, הָיוּ מְשַׁקְּעִים אוֹתוֹ בַזֶּבֶל עַד אַרְכּוּבוֹתָיו וְנוֹתְנִין סוּדָר קָשָׁה בְתוֹךְ הָרַכָּה וְכוֹרֵךְ עַל צָוָּארוֹ. זֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ וְזֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ עַד שֶׁפּוֹתֵחַ אֶת פִּיו. וּמַדְלִיק אֶת הַפְּתִילָה וְזוֹרְקָהּ לְתוֹךְ פִּיו וְיוֹרֶדֶת וְחוֹמֶדֶת אֶת בְּנֵי מֵעָיו..". [אמנם במשניות מהד' וילנא, הגירסא "וחומרת"].

בביאורו כתב שם רמב"ם כי כך הגירסא (באות דלת) בחולין פרק ג משנה ג) והוסיף לכתוב: "ויש מי שקורא ב[אות] ריש, ונגזר מן 'חמרמרו מעי'" (איכה ב, יא).

בהערה 7 העיר שם הגר"י קאפח: "במהדורה קמא היה 'חומרת' [באות] ריש. גם במשנה וגם בפירושו. ותקן [הרמב"ם במהדורה בתרא] את כולם ב[אות] דלת. גם בהלכות שחיטה פרק ז הלכה כא גריס "נחמדו". עכ"ל.

כל חוקר יתפלא. כאשר יש מקרא מפורש "חמרמרו מעי" וזה נוגע לפשט ההמתה של הנשרפים, לשריפת המעיים, וכן נוגע לטריפת העוף (חולין פ"ג מ"ג) מה ראה הרמב"ם לשנות? ומה שייך לשון "חמד" לשריפת המעיים?

אבל ב"ערוך השלם" (קאהוט) ערך "חָמַד" (הראשון) כתב: "מפי הרב האי גאון יצא ראשונה, כי בשורש 'חמד' כתב רד"ק (בספר השרשים) בזה הלשון: "לחם חמודות לא אכלתי" (דניאל י, ג) פירש רב האי גאון 'לחם חם. ודומה לו בדברי רז"ל 'נפלה לאור ונחמדו בני מעיה' כלומר נתחממו. וכן פירשו חז"ל 'מאי לחם חמודות? אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת אפילו נהמא חמימא דחיטי בזיתי לא אכלי' (יומא עו, ב. הערת המעתיק: כך גירסת רב האי גאון שם, ואצלנו חסר) עכ"ל. וכן הוא בפירוש המיוחס לרבי סעדיה גאון על המקרא הנ"ל בדניאל.

והוסיף "ערוך השלם" כי בלשון ערבית, מורה 'חמד' חם בתכלית החמימות, חמימות עזה. ובהיות המלה בודדת, החליפוה הסופרים במלה ידועה (=גם במשנה וגם בתלמוד) "חומרת".

הרי שאין לתמוה על הרמב"ם שחזר בו מלכתוב "נחמרו", למרות המקרא באיכה (ב, יא) כי היה עדיף לו המקרא בדניאל (י, ג). במיוחד שבאיכה באה המלה בנטיה כפולה ומורכבת "חמרמרו" ולא כן היא במשנה בסנהדרין וגם בחולין. עדיף לגרוס המלה כפשוטה.