.

יחסן של ברייתות מקבילות בירושלמי ובבבלי
הסוגיה (עירובין סז ע"ב) פותחת במימרת ר' יוחנן: 'קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה ואפילו כור ואפילו כוריים הזורק לתוכו חייב'. כלומר, כאשר השטח מוקף מחיצות הרי הוא רשות היחיד גם אם הוא לא מיועד למגורים. ההגדרה של רשות היחיד תלויה רק במחיצות ולא בשימוש של השטח, כפי שהגמרא מבארת 'מ"ט מחיצה היא אלא שמחוסרת דיורין'.
הגמ' מקשה עליו מברייתא (כפי שמבארת הגמ' שהמשפט האחרון מוסב על הרישא):
סלע שבים, גבוה עשרה ורוחב ארבעה - אין מטלטלין לא מן תוכו לים, ולא מן הים לתוכו...
עד כמה - עד בית סאתים
לפי הברייתא בסלע שגבוה עשרה (מוקף מחיצות) עד בית סאתיים אסור לטלטל ממנו לכרמלית ויותר מבית סאתיים מותר לטלטל ממנו לכרמלית, ומכאן שיותר מבית סאתיים אינו חשוב רשות היחיד אלא כרמלית כיוון שאינו משמש לדיור למרות שיש לו מחיצות.
רבא מתרץ את הברייתא שהמשפט האחרון מוסב על טלטול בתוכו ואת זה אסרה הברייתא יותר מבית סאתיים (ובכל מצב אסור לטלטל לים). תירוץ זה דחוק שהרי טלטול בתוכו לא מוזכר בברייתא. רב אשי מתרץ שבמקרה זה לא גזרו על הוצאה מרשות היחיד לכרמלית.
והנה הברייתא הנ"ל נמצאת בירושלמי יא, ה (לפי הגהת ליברמן בירושלמי כפשוטו):
סלע שבים גבוה עשרה טפחים אין מטלטלין מתוכה לים ולא מן הים לתוכה...
ומטלטלין בה עד בית סאתים
בברייתא בירושלמי מפורש שהסיפא מוסבת על ההלכה שמטלטלין בתוכה (יותר מבית סאתיים אסור לטלטל בתוכה) ולא מוסבת על הוצאה לים (=כרמלית). מסורת את מתאימה לתירוצו של רבא! כמובן, שרבא לא הכיר מסורת זאת והוא מתרץ את המסורת הבבלית.
מה היחס בין שתי המסורות של הברייתא?
נראה לי שלמרות שמדובר במסורת א"י של הברייתא יש להכריע לטובת המסורת הבבלית של הברייתא. ראשית מסורת זאת קצרה יותר ובעיקר המסורת של הירושלמי מתאימה למימרת ר' יוחנן!
לכן נראה לי שהברייתא המקורית היא כמסורת הבבלי והיא סוברת שיותר מבית סאתיים אינו חשוב רשות היחיד אלא כרמלית גמורה כיוון שהוא לא משמש לדיור. האמוראים הא"י והבבליים סבורים שהמחיצות הן הקובעות את הגדרת רה"י, ולכן גם יותר מבית סאתיים זאת רשות היחיד גמורה. ברם, הברייתא מציעה תפיסה שונה, ולכן הירושלמי הגיה את הברייתא כך שלא תסתור שיטה זאת, ואילו אמוראי בבל (רבא ורב אשי) תירצו את הברייתא ולא הגיהו אותה.
לסיכום, התפיסה של הברייתא היא שהגדרת רשות היחיד תלויה גם בשימוש (מלאכת הוצאה עיקרה ההתכנסות לבית שגר בו, ולכן רשות היחיד צריכה להיות דומה לבית), ואילו האמוראים מציעים תפיסה יותר פורמלית לפיה האיסור הוא ההוצאה מרשות לרשות, ולכן המחיצות בלבד מגדירות את רשות היחיד.