"א"ר ירמיה מצינו שחלק הכתוב בין מכפרים ובין מכשירין. מכפרין אית בהו דאתו לאחר מיתה, מכשירין לית בהו דאתו לאחר מיתה. דתנן: האשה שהביאה חטאתה ומתה, יביאו יורשין עולתה. עולתה ומתה, לא יביאו יורשין חטאתה".

רבי ירמיה בא להסביר מדוע אמרינן במכשירין שהקרבן פסול לגמרי כשהקריבו שלא לשמה ואילו במכפרים הקרבן כשר אלא שלא עלה לשם חובה.
הוא מוצא עוד מקום שבו יש צד קל במכפרים מעבר למכשירים. מכפרים יכולים לבא לאחר מיתה ומכשירים לא.
מה הדוגמא שלו?
יולדת שמתה וכבר הביאה חטאת המכשירה, יביאו היורשים לאחר מיתתה את העולה המכפרת. ואילו הפוך, הביאה עולה ומתה, לא יביאו את החטאת כי החטאת נקראת במקרה הזה מכשירה ולא מכפרת ולא מביאים קרבן מכשיר לאחר מיתה.

יש פה כמה דברים לא כל כך מובנים אבל נקודה אחת לא ראיתי שעומדים עליה,
הרי הסיבה שלא מביאים את החטאת היא כפי שרש"י מבאר, שחטאת לא באה לאחר מיתה. זו הלכה למשה מסיני מחמש חטאות המתות ואחת מהם חטאת שמתו בעליה.
אם כן איך ניתן להביא ראיה ש"מכשירין" לא קרבים לאחר מיתה? אולי מכשירין בעלמא כן קרבים לאחר מיתה באופן כללי, רק שכאן יש לנו חטאת, ובחטאת יש דין מיוחד דאזלא למיתה.

אגב, יוצאת לנו כאן חידה יפה, איפה יש לנו מקרה שאדם מביא חטאת ועולה, ודוקא העולה היא המכפרת והחטאת רק מכשירתו לאכול בקדשים. הרי בדרך כלל החטאת באה לכפרה והעולה רק לריצוי.