העליתי על הכתב מספר מחשבות שעלו בי בזמן לימוד המסכת וביקשתי לחלוק אותן עמכם.
ההיכרות הראשונה של האנושות עם הקרבת קורבנות (המופיעה בתורה), הייתה, למיטב ידיעתי, לאחר בריאת העולם, כאשר קין והבל ביקשו להקריב קורבן לשי"ת (במדרש אדם הראשון כבר הקריב וראו למשל השיעור הזה). עניין הקורבן לא הסתדר לי – מדוע עבודת השי"ת מצריכה הקרבת קורבנות?

מכאן לימינו ולע"ז. בתרבויות רבות עד היום, כך למשל בהודו, נוהגים אנשים להביא קורבנות של חיות אותם שוחטים וממצים את דמם למזבחות ע"ז לשם פולחן – ואף ראיתי זאת. כאשר ראיתי את אחד מהטקסים הללו תוך כדי הלימוד של מסכת זבחים הזדעזעתי מחלק מהדברים הדומים.

עוד יותר עלתה בי תחושה קשה, לאור התיאורים הציוריים של נהרות הדם בביהמ"ק: "אמר להם רבי יהודה לדבריכם למה פוקקין העזרה אמרו לו שבח הוא לבני אהרן שיהלכו עד ארכובותיהן בדם" (זבחים ל"ה ע"א). מה לעם קדושים ולהקרבת קורבנות וזריקת דם – בעיני רוחי ביהמ"ק הוא מקום בוהק ולבן ואילו כאן מתואר מלא בדם.

פניתי אל מורה נבוכים, לקרוא מעט מהרמב"ם (אליו הגעתי מקריאה בספרו המרתק על הרמב"ם של הרב פרופ' דוד הרטמן). בחלק השלישי של מורה נבוכים, פרק ל"ב, מצאתי את תמיהותיי ועוד נוספות בפירוט רב, ואת הרמב"ם עונה להן אחת-אחת, מפרט ומסביר (בין היתר):
"היה הנוהג המפורסם בעולם כולו הרגיל אז... הקרבת מיני בעלי החיים באותן ההיכלות שמעמידים בהן הצורות, וההשתחוויה להן, והנחת הקטורת לפניהם... לפיכך לא חייבה חכמתו יתעלה וניהולו הגלוי בכל ברואיו, שיצווה אותנו בעזיבת כל מיני העבודות הללו ולהזניחם ולבטלם... כמו אילו בא נביא בזמנים הללו, וקורא לעבודת ה', ואומר, הנה ה' ציווה אתכם שלא תתפללו לו ולא תצומו ולא תשוועו לפניו בעת צרה, אלא תהיה עבודתכם מחשבה בלי מעשה כלל. ולפיכך הניח יתעלה אותם מיני העבודות, והעבירם מהיותם לנבראים ולדברים דמיוניים שאין להם אמתות, לשמו יתעלה, וציוונו לעשותם לו יתעלה. לפיכך ציוונו לבנות היכל לו: ועשו לי מקדש, ושיהא המזבח לשמו: מזבח אדמה תעשה לי ושיהא הקורבן לו: אדם כי יקריב מכם קורבן לד', וההשתחוויה לו, הקטורת לפניו, והזהיר מלעשות דבר מן המעשים הללו לזולתו: זובח לא-להים יחרם וגו, כי לא תשתחווה לאל אחר".

כלומר עבודת הקורבנות כמענה א-להי לחולשה אנושית – ע"ז, על מנת שנוכל להתמקד בעבודת השי"ת האמיתית שהיא במחשבה.
אז למה עדיין להקריב קורבנות ? האם לא היה זה מענה רק לדורות שע"ז עדיין השפיעה עליהם? הרי אומר הנביא: "למה-לי רוב-זבחיכם יאמר השם, שבעתי עולות אילים וחלב מריאים; ודם פרים וכבשים ועתודים, לא חפצתי"

אם אין צורך בעבודת קורבנות "שבעתי עולות" – אלא רק בעבודה על האמונה המוסר והמידות, אז מדוע לנו מזבח ? הרי דוד המלך אומר במזמור נ' בתהילים: "שמעה עמי... על זבחיך אוכיחך ועולתיך לנגדי תמיד. לא אקח מביתך פר ממכלאתיך עתודים. כי לי כל חיתו יער בהמות בהררי אלף. ידעתי כל עוף הרים וזיז שדי עמדי. אם ארעב לא אמר לך כי לי תבל ומלאה. האוכל בשר אבירים ודם עתודים אשתה".

(המשך בהודעה הבאה)