לשון הגמרא:
"אי צורבא מרבנן הוא אמרי' שמעתא משכתיה ואי עם הארץ הוא אמרי' חמרא (כאן פירושו כמובן - חמורו ובמשמעות כפולה - יינו) אירכס ליה".

ההשוואה בין 'צורבא מרבנן' ל'עם הארץ' מזכירה את מה שמובא בקהלת רבה על הפסוק "תרתי בלבי" -
"תרתי בלבי למשוך ביין", אמר שלמה: "תרתי בלבי למשוך ביין", למשוך ביינה של תורה "את בשרי". "ולבי נוהג בחכמה", בחכמתה של תורה. "ולאחוז בסכלות", רבי יודן בעא קמיה דרבי אחא מהו דין דכתיב "ולאחוז בסכלות", אמר ליה לאחוז בסכלנותא".

גם ה'צורבא מרבנן' מחפש את ה'חמרא' שלו בבחינת 'יינה של תורה'.