א. הגמ' מביאה פלוגתא אי עולת במת יחיד בעיא הפשט וניתוח. יל"ע למ"ד אין הפשט, האם הכוונה שזה קרב עם העור. כך לכאורה. אולי יש מקום ליתן טעם דעולת במת ציבור, על ידי כהן, עור העולה אשר הקריב לו יהיה, משא"כ בבמת יחיד דאין כהונה.

ב. כיור ליתיה בבמה קטנה. רש"י נתן טעם שני לזה, דבעינן בין אהל מועד ובין המזבח. דבר מענין. בפרשיות המשכן ישנן חמש רשימות של כל כלי המקדש לפי מקומן הגיאוגרפי ממערב למזרח. ארון וכפורת, פרוכת, שולחן ומנורה, מזבח הזהב, מסך, מזבח וכיור. והיה אמור להיות כיור ומזבח. אמר הרב מבריסק, שהיה דין שהכיור יהא "בין אהל מועד ובין המזבח" ועד שלא ניתן המזבח עדיין אין זה מקום הכיור.

ג. יל"ע בברייתא דשוותה גדולה לקטנה, מדוע השמיטו טמא.

ד. הדרן עלך מסכת זבחים - חזרת הלימוד על ידי אלו שלמדו כל השיעורים. דעתן עלך - אלו שבאים מדי פעם ונותנים דעתם לפחות. לא נתנשי מינך -- לא נעזבך לגמרי אלו שבאים לפחות לסעודת הסיום.

ה. ידוע מהשאגת אריה שהיה מורה לזקוקים לישועה לבוא אליו בשעת סיום מסכת, זו עת רצון. אפשר אז לפעול ישועות למעלה. במיוחד במה שקשור ללימוד לנו ולבנינו.

ו. הם עמלים ואין מקבלים שכר. לכ' הם מקבלים, רק ששכרם גשמי וזה כבר כלול בדברים בטלים. אומר הח"ח אנו מקבלים שכר על העמל ללא קשר לתוצאה. הם מקבלים שכר רק על תוצאות, על עמל לא משלמים ליושבי קרנות אפילו לא תשלום של דברים בטלים.

ז. בהפטרה ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל. אם הרגשת יגע ושחוק מעבודת ה' סימן שלא אותי קראת, כמשלו המופלא של המגיד מדובנא.

ח. לאומרי הקדיש הגדול הנחה בימים הקרובים אצל רופאי השיניים..

בברכה שנזכה כולנו להתחיל ולסיים, לדון ולפלפל לאמיתה של תורה באהבה ובכבוד,
לראות בנחמת ציון וירושלים ולאכול בקרוב מן זבחים ומן המנחות.