אומרת המשנה שאם שלח ביד קטן ואמר לגדול לקבל ממנו ולהניח עבורו את העירוב, הרי זה עירוב. פירוש יכל לסמוך עליו.
שואלת הגמ' וליחוש דילמא לא שקיל מיניה – אולי הגדול לא יקח מהקטן? מתרצת הגמ' - כדאמר רב יחיאל חזקה שליח עושה שליחותו הכא נמי חזקה שליח עושה שליחותו.
שואל תוס': וא''ת מאי קא פריך ומאי קא משני הא מדיוקא דמתני' שמעינן דחזקה שליח עושה שליחותו דקתני ביד חרש שוטה וקטן אין זה עירוב הא ביד פיקח הרי זה עירוב – אנחנו כבר יודעים שחזקה שליח עושה שליחותו, ומה נתחדש כאן? מתרץ תוס' - וי''ל דהתם סומך עליו לגמרי אבל הכא שאמר להם לקבל מהם דלא סמיך עליו בכל השליחות ממנע ולא עביד משום הכי פריך ומשני דאפילו הכי חזקה שליח עושה שליחותו – הייתי אומר שחוששים שמא הגדול לא יבצע את שליחות כיוון שלא סמך עליו בכל השליחות. קמ"ל שגם בכזה מקרה חזקה שליח עושה שליחותו וסומכים על זה.
תוס' אומר לנו כאן יסוד גדול: אם אתה מבקש ממישהו לעשות משהו ואתה רוצה שהוא יקבל אחריות על הדבר ותהיה בטוח שהדבר יעשה, תן לו את מלא האחריות על הדבר. כשהוא ירגיש שסומכים עליו ומטילים עליו אחריות, הוא ייקח אותה בשתי ידיים.
זה אמור לילדים, זה אמור לבני זוג וזה אמור למעביד ועבד וזה אמור לכל אדם.