בתחילת הפרק ראינו במשנה הראשונה שאין מערבין במים ומלח היות ואינם מזון.
בירושלמי מובא טעם נוסף שנותן הבנה חשובה על כל ענין העירובין
"אמר רבי לוי שהן(המלח והמים) מין קללה".
המלח כמובן מתקשר לסדום ולהקפדתם שלא להכניס אורחים , ההיפך הגמור מן השלום.
המים מבטאים את חורבן המבול או את מעשה בריאת העולם וביום השני שהופרדו המים , 'נבראה' המחלוקת.
בסוגיא דידן שוב הירושלמי מאיר לנו הבנה אחרת (ויש"כ לחברי הטוב ר' יוסי זילבר שהביא ירושלמי זה בפינתו ברדיו 'מורשת') "א"ר ריב"ל , מפני מה מערבין בחצירות (דווקא בפת כהבנה במקום) ? מפני דרכי שלום .... הדא הוא דכתיב 'דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה - שלום !".

פשוט מדוע יצאה בת קול ואמרה לשלמה המלך "בני אם חכם ליבך , ישמח ליבי גם אני" וזהו "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם".

גדול השלום !