הרמב"ם כמובן פוסק להלכה (תרו' ג,יג)
"ישראל שהפריש מעשר ראשון כשהוא שבלים קודם שידוש ויפריש תרומה גדולה ונתנו ללוי אין הלוי חייב להפריש ממנו תרומה גדולה אחר שידושנו אלא תרומת מעשר בלבד".
ההלכה ברורה ומקורה בגזה"כ.

מדוע שלא "נעצור" את האפשרות לערב בזה ונחייב (כמובן מדרבנן בלבד) את הלוי המעוניין לערב בזה , לתת לכהן את מה שמגיע לו בדין (גם אם הישראל טעה וק"ו אם הזיד) אולי מדין "ועשית הישר והטוב" ?
מלשון הרמב"ם "אין הלוי חייב" , משמע לענ"ד שראוי שכן יתן לכהן את חלקו (גם מדברי ר"ל - פטור , כך נראה לענ"ד) .