אמרה ליה דביתהו ינוקי דידך וכו' א"ל מי שלימו קורמא ובאגמא?!

כלפי מי ומה הדברים אמורים?
וביותר בפי' הגר"א במשלי (כ"ג ל) "ואנשי חיל הם אבירי הלב בשלימות הבטחון לעשות מצוות תמיד ולהגות בתורה יומם ולילה, אף שבביתו אין לחם ושמלה ובניו וב"ב יצעקו לו הבה לנו מחייה להחיינו ולפרנסנו, ואינו משגיח עליהם כלל ולקולם לא יחת וכמ"ש שחורות כעורב שמשים עצמו אכזרי על בניו... והוא כי בטלו כל אהבותיו נגד אהבת ה' ותורתו ומצוותיו."

האם דברי הגר"א הם מידת חסידות יתירה?
וכנגד דברי השו"ע שחייב אדם לזון את ב"ב עכ"פ עד גיל שש "ואם לא רצה גוערין בו ומכלימין אותו ופוצרין בו ואם לא רצה מכריזין עליו בצבור ואומרים פלוני אכזרי הוא ואינו רוצה לזון בניו והרי הוא פחות מעוף טמא שהוא זן אפרוחיו" ?