הגמ' מבארת את דין חצר קטנה הפרוצה לחצר גדולה, שכתלי החצר הקטנה נכנסים לתוך החצר הגדולה ולכן לא נחשב נראה מבחוץ. ושואלת הגמ' שכיון שהכותל הנכנס סמוך לכותל החצר הגדולה בפחות מג' טפחים, שיהיה נחשב מדין לבוד כמחובר לכותל החצר הגדולה ויהיה לחי (פס).
ומכאן לשאלתי: נכון שלבוד זה הארכה (רש"י ט.), אבל עדיין זה הארכה דינית, לא הארכה במציאות. ואם לחי הוא משום היכר, איך דין לבוד יוצר היכר?
האם נאמר שכל הדיון לשיטת אביי (ט"ו ע"א) שלחי משום מחיצה?