מובא בסוגיא בשמו בהלכות טהרה מטומאת מת (שערל מקבל הזאה). מענין שזהו רבי בנאה דהוי מציין מערתא כדי להזהיר מליטמא במת. כנראה שעסק בנושא זה גם מהפן של בירור הלכותיו.

הערה נוספת באותו ענין. רשי מביא שבני ישראל חצו את הירדן בעשירי בניסן ובאותו יום לא מלו משום חולשה דאורחא, ולמחרת מלו את רוב ישראל (גבעת הערלות). צא ולמד זריזות מה היא. מ' שנים כבר לא מלים. רק כעת עברו. כמה כבר נחו מאתמול. בטח היה צורך בהתארגנות לא פשוטה. ובכל זאת היו מלים באותו יום לולא חולשה דאורחא, ואכן למחרת כבר מלו. (אמנם מסתבר שהרצון לעשות פסח שלא ניתן לערלים, נשף בערפם, ולמען האמת היתה נבואה מפורשת על כך, אבל בכל זאת לא התעכבו יום או יומיים).