הגמרא בדף כותבת:
"ואין עושין אלונטית ואיזו היא אנומלין ואיזו היא אלונטית אנומלין יין ודבש ופלפלין אלונטית יין ישן ומים צלולין ואפרסמון דעבדי לבי מסותא למיקר"
ורש"יי שם מפרש ש" שאינה למשקה צמא אלא לצנן לאחר המרחץ ודוגמת רפואה",

והיכן מצינו שאלונטית זה סוג של אוכל?
אתן כמה דוגמאות:

1. רש"י שבת מ ע"ב: "אלונטית. טיול''א ונראה לי בגד שמסתפגין בו דבכל דוכתא קרי לה אלונטית"

2. רש"י עירובין פח ע"א: "מסתפג אדם. ביום טוב ובשבת אם רחץ בצונן מסתפג באלונטית ואין חוששין שמא יסחוט".

3. ויקימילון: "אלונטית": "לשון חז"ל מגבת או חתיכת בד סופג.
”הָרוֹחֵץ בְּמֵי מְעָרָה וּבְמֵי טְבֶרְיָא וְנִסְתַּפֵּג, אֲפִלּוּ בְעֶשֶׂר אֲלֻנְטִיאוֹת, לֹא יְבִיאֵם בְּיָדוֹ, אֲבָל עֲשָׂרָה בְנֵי אָדָם מִסְתַּפְּגִין בַּאֲלֻנְטִית אַחַת פְּנֵיהֶם יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם, וּמְבִיאִין אוֹתָהּ בְּיָדָן.“ (משנה, מסכת שבת – פרק כב, משנה ה)
”תנו רבנן: מיחם אדם אלונטית ומניחה על בני מעים בשבת.“ (בבלי, מסכת שבת – דף מ, עמוד ב)
וגם מובא שם שמיוונית: lention) λεντιον) - אריג, מפית, מגבת. מקור המילה היוונית במילה הלטינית linteum, שפירושה פשתן וגם בגד פשתן.


כיצד ניתן ליישב את הסתירה?