רש"י מסביר שזה עצה אחרת, בענייני חשק תשמיש (וגורס "אחוויין"). ויוצא שדיבר במשלים מופלגים (מתחבר לעניין דברי הרמב"ם שאין שמות בלשון הקודש לאברי הבעילה. אע"פ שבשיר השירים יש שמות לחזה האישה, וכאן משל ב"כורא". עיין רש"י איך להסביר, וקצ"ע.
אך הר"ח גורס "בזרא" - היינו אבן סתם, לעומת "מרגניתא" אבן יקרה.
את האבן היקרה הראה להם מיד, ואת השנייה הסתיר עד שהצטערו (=הסתקרנו מאוד) ואז הראה להם שאין שם כלום. כלשון הר"ח: ומפני שהסתירה מהן - נתייקרה בעיניהן, ופייסוהו להראותה להן (ומיושב עם הגירסה לפנינו: אחווי להו).
והמשיל להם במוחש, שגם דבר יקר כמרגלית, אם הוא חשוף וגלוי - הוא יוצר פחות עניין.
אבל אפילו דבר פשוט כמו אבן רגילה, אם מסתירים ומצניעים אותה - היא יוצרת חשק ועניין.
כך כשהאישה בצניעות כלפי בעלה - הוא יותר חושק בה. מה שאין כן כשהיא חשופה לפניו - גם אם היתה יפה כמרגלית, הבעל מתרגל ומאבד עניין.
טוען....
הודעה ראשית օ הודעה ראשית ללא תוכן תגובה
להודעה օ תגובה להודעה ללא תוכן
☼ הודעה חדשה הודעה שנצפתה
הודעה נעוצה
סימון משתמשים:
משתמש מחוברמומחהמנהלתקנון הפורום