ראו מאמרו של הרב וינשטוק שליט"א :
"מה מילה שהיא אחת מאבריו של אדם דוחה את השבת, קל וחומר לפיקוח נפש שדוחה את השבת" - הגמרא שאי אפשר להבין אלא על פי חסידות.
והגבתי למאמר, שלענ"ד, ההיפך הוא הפשט הנכון ובזו הלשון :
מה מילה שהיא באחד מהקטנים שבאיבריו של האדם, אך היות ועלולה לסכן את בריאות התינוק ולעתים את חייו, לכן בגלל החיוב לבצעה בזמנה דוחה בכ"ז את השבת, קו"ח לפיקוח נפש של כל גופו של האדם שאי אפשר לדחותו שדוחה את השבת.
זה הפשט האמיתי. ה'פשט' החסידי של האדמו"ר אמנם 'יפה' אך אינו נכון. מילה עלולה להיות מסוכנת מאד ורק בגלל שאי אפשר לדחותה בגלל המצוה היא דוחה את השבת ואי דחייתה אינה בגלל סכנה רוחנית אם לא תבוצע. יש המון ילדים שנימולו שלא בשבת ולא קרה להם שום דבר רע, גם לא רוחנית, מזה שלא נימולו בשבת ומילתם נדחתה.
בסכנה רוחנית לא שייך לדבר על איבר אחד או הרבה איברים ואין שום סכנה רוחנית במילה שלא בזמנה.
( אני יוצא נגד הפרשנות ה'מכריחה'. קיימת בודאי סכנה רוחנית למי שאינו נימול כלל, אך לא היא הסיבה להיתר לחלל שבת. אלמלא גזירת הכתוב באמת לא היה מקום למול בשבת בגלל חילול השבת הנלווה. לא ברור איזו סכנה רוחנית יש מלדחות את המילה ביום )