דברתיה דרב חסדא... (אשתו של רבא)
טבלה בגו תלתין יומין (אחרי הלידה) שלא בפני בעלה,
ואצטניאת (הצטננה ו....לכא' נפטרה)
ואמטוי לערסה (הביאו את מיטתה) בתריה דרבא לפומבדיתא
(לרבא שהיה ראש ישיבה שם)

ראשית נזכור
א. שרבא היה הזיווג שני שלה אחרי רמי בר חמא.
כמו המעשה בב"ב יב - דיתבה בכנפיה דאבוה
הוו יתבי קמיה רבא ורמי בר חמא
אמר לה מאן מינייהו בעית
אמרה ליה תרוייהו
אמר רבא ואנא בתרא.
ב. שהיא נפטרה לפני רבא
כמו המעשה דברכות נו
שפוטר החלומות אמר לו ... דביתהו שכיבא ... ורבא לא סלח לו על זה
כמו שאמר... כולהו מחילנא לך בר מברתיה דרב חסדא .

אז כעת היא נפטרה.
אבל למה טבלה אם רבא היה בפומפדיתא באותו הזמן ?
יתכן שגם האמוראים היו אוכלים חולין בטהרה ?