כל העניין של צער בע"ח אינו ברור לי עד הסוף :
א. האם זה מצוה חיובית או רשות, כלומר האם חייבים למנוע או להקטין צער בע"ח או שזו רשות, כלומר שמותר מהתורה למנוע או להקטין צער כזה.
ב. נראה לכאורה שעיקר הלימוד והחיוב הוא שההתחשבות במצוה היא בריע שצריך לעזור לו למנוע מבע"ח שלו צער, אך מניין שצער בע"ח ללא קשר לריע הוא חיוב ולא רשות ?
ג. הבה נניח שאני באפריקה על גדות הנילוס, ורואה עדר זברות חוצה את הנהר ורואה עדת תנינים מחכה לטרף. האם יש לי חיוב לגרש את התנינים כדי שלא יטרפו את הזברות, כי ברור שאלו שייטרפו יהיה להם צער ?! ו מאידך אם לא יטרפו, ייגרם צער לתנינים ( מסכנים..., אפילו לבכות כראוי לא יוכלו ).
ד. כלומר, האם כשדואגים לפרה שנפלה לבור בשבת שלא תמות זו רשות ( מהתורה ורבנן ) כי חבל להפסיד ממונו של הריע אבל אם לריע לא אכפת ממנה ( או שהפרה שלי ולא אכפת לי )יכול לעוזבה לסבול ולמות או שחובה לעזור לה בלי קשר לבנ"א.