הגמרא מביאה מעשה באדם אחד שירד מהגליל ונשכר אצל בעל הבית.
השאילתות מביא כי האדם הוא רבי עקיבא ובעל הבית הוא רבי אליעזר בן הורקנוס (ולזה יש גם סימוכין בסוף המעשה).

א. מעניין שרבי אליעזר בן הורקנוס עצמו , הודר ע"י אביו משום שהלך ללמוד תורה כמובא באבות דרבי נתן, פרק ו משנה ג.
ב. המעשה אצלנו מלמד מצב הפוך ובו רבי אליעזר עצמו, מדיר את בנו משום שלא הלך ללמוד תורה.
ג. רבי עקיבא הודר הנאה ע"י חמיו ביחד עם רחל (למעשה היות ולא למד תורה (אמנם לא"ד בגלל זה ואולי מסיומו של מעשה זה , מתברר שאילו כך היה , לא היה מודר)והיה רועה צאן בלבד)) וכעת הוא עומד מול רבי אליעזר שמספר לו על כך שהדיר הנאה את בנו.
ד. רבי אליעזר בן הורקנוס נודה במעשה תנורו של עכנאי.

מפרשת פנחס ניתן ללמוד עד כמה דרך זו , רחוקה מלהיות דרך האמת בחינוך.
מרע"ה מבקש :
"יִפְקֹד ה אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה. אשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה"
1. עפ"י רש"י , ניתן להבין מדוע דווקא כעת (שהרי ידע מרע"ה שלא יכנס לארץ כמובא בפרשת חוקת) ""יפקד ה'" - כיון ששמע משה שא"ל המקום תן נחלת צלפחד לבנותיו (במ"ר) אמר הגיעה שעה שאתבע צרכי שיירשו בני את גדולתי".
2. "וַיֹּאמֶר ה אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה וּרְאֵה אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. וְרָאִיתָה אֹתָהּ וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל עַמֶּיךָ גַּם אָתָּה כַּאֲשֶׁר נֶאֱסַף אַהֲרֹן אָחִיךָ". מה משמעותה של תוספת זו וע"כ עונה הכתב סופר שאהרון הכהן זכה עוד בחייו לראות את בניו הולכים בדרכו ומרע"ה אדון הנביאים לא זכה לכך.

יתרה מזאת , בספר שופטים לומדים משהו על אחד מצאצאיו של מרע"ה :
"וַיֹּאמְרוּ לוֹ הַחֲרֵשׁ שִׂים יָדְךָ עַל פִּיךָ וְלֵךְ עִמָּנוּ וֶהְיֵה לָנוּ לְאָב וּלְכֹהֵן הֲטוֹב הֱיוֹתְךָ כֹהֵן לְבֵית אִישׁ אֶחָד אוֹ הֱיוֹתְךָ כֹהֵן לְשֵׁבֶט וּלְמִשְׁפָּחָה בְּיִשְׂרָאֵל". מי היה האיש ?
"וַיָּקִימוּ לָהֶם בְּנֵי דָן אֶת הַפָּסֶל וִיהוֹנָתָן בֶּן גֵּרְשֹׁם בֶּן מְנַשֶּׁה הוּא וּבָנָיו הָיוּ כֹהֲנִים לְשֵׁבֶט הַדָּנִי עַד יוֹם גְּלוֹת הָאָרֶץ". (כמובן האות נו"ן עליונה ונוספה כדי שלא לבייש את מרע"ה). סיפורו של יונתן , הסתיים אחרת לחלוטין מהמתואר בספר שופטים והראיה , מספר דברי הימים "בְּנֵי מֹשֶׁה גֵּרְשֹׁם וֶאֱלִיעֶזֶר. בְּנֵי גֵרְשׁוֹם שְׁבוּאֵל הָרֹאשׁ" והירושלמי מתאר זאת במילים חדות "שבואל ששב לאל בכל כחו".

המסקנה העולה מן הדברים לענ"ד , שדרך החינוך רחוקה מהנידוי וההדרה ומושתתת על אהבה , אמונה והמון אורך רוח בדיוק כדברי אחרון הנביאים :
"וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם"

שבוע טוב