דבר פשוט - שאני כותב אותו ע"מ לחדד לעצמי.
שקשור לסוגייתינו שבת קכד
ואם עוד מישהו יהנה, והיה זה שכרו.
ולעילוי נשמתו מורי חמי אהוב נפשי וחמדת לבבי
הרה"ג ר' צבי בן חיים אלתר זלצר זצ"ל
שנטמן היום י"ז תמוז תש"פ סמוך למרן רבי מאיר שפירא מלובלין זצ"ל
שלהערכתי הוא סיים את הש"ס לפחות 6 פעמים.... וידע.
כאשר בערוב ימיו שבקושי היה לו כח להחזיק את הגמרא עם הכריכה הדקה והייתי גורס לפניו הוא היה מתקן אותי וממשיך בע"פ.
תנצב"ה

ולעניינו
הרבה פעמים אנו נתקלים בגמרא במשפט....
שאנו קוראים אותו בצורת שאלה... בתמיה.
אבל חייבים להבהיר... ובמיוחד למאזיני השיעור...
שזו לא בהכרח שאלה. אלה הרבה פעמים...תשובה !
ודוקא בגלל... שמנגינת המילים בצורת שאלה.


דוגמא
ישנה בסוגייתינו (שבת קכד) מחלוקת בין רבה לרבא
מה הפרוש דברי ת"ק במשנה
כל הכלים ניטלין לצורך ושלא לצורך
וגם מה חומרת ר' נחמיה שחולק על ת"ק שאומר
אין ניטלין אלא לצורך
לרבה - ר' נחמיה מתיר לטלטל כלי שמלאכתו להתר לצורך גופו.
ואוסר לצורך לטלטל אם אני צריך רק את מקומו של הכלי.
לרבא - ר' נחמיה מתיר לצורך לטלטל אם אני צריך רק את מקומו של הכלי.
ואוסר לטלטל סתם .....מחמה לצל
שואלת הגמרא* אם מותר לטלטל לצורך גופו ומקומו. אז מדוע אין מטלטלין את הבקעת (בול עץ לבישול) ? הרי ביו"ט מלאכתו להתר ?
מתרצת הגמרא שגזרו אטו (כמו/בגלל) שבת שודאי אסור כיון שאין עליו תורת כלי.
שואלת הגמרא ומי גזרינן
והתנן משילין פירות דרך ארובה ביום טוב אבל לא בשבת ?
(משמע שלא גוזרים יו"ט אטו שבת)
מתרצת הגמרא ומי לא גזרינן
והתנן אין בין יו''ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד !
(משמע שגוזרים יו"ט אטו שבת)
כן. זו שאלה...אבל היא בעצם התשובה, כן...לא גוזרים (ביו"ט בגלל שבת)
ע"כ דוגמא אחת.
ומכאן נמשיך לדוגמא שניה
שאמנם מצאנו משנה ש"גוזרים יו"ט אטו שבת"
אבל קשה לגמרא שבעצם יש כאן סתירה.
מצד אחד מצאנו שלא גוזרים
ומצד שני מצאנו שגוזרים
שמצד אחד משמע שגוזרים
מתרץ רב פפא
שהמשנה שמשמע ממנה שגוזרים - כב"ש במסכת ביצה (פ"א מה) שאומרים אין מוציאין קטן ולולב לרה"ר ביו"ט. גוזרים שבת אטו יו"ט
והמשנה שמשמע ממנה שלא גוזרים - כב"ה שם במשנה שמתירין להוציא.
שואלת הגמרא על רב פפא
אימר דשמעת להו לבית שמאי הוצאה
טלטול מי שמעת להו ?
ואולי ב"ש מתירין טילטול מוקצה ביו"ט.
מתרצת הגמרא
וטלטול גופיה לאו משום הוצאה היא !
מסביר רש"י - בתמיה - הרי ברור שב"ש אוסרים גם טילטול - אי מזלזלת בטלטול מזלזלת בהוצאה.
אז שוב אנו רואים שקוראים את התשובה בצורת שאלה - בתמיה. אבל זו בעצם התשובה.

אין ספק שבהרבה מקומות, בתמיה היא שאלה
אבל חייבים לשים לב, כמו בסוגיתינו שהשאלה (הבתמיה) היא היא התשובה.
ואם נחשוב שזו שאלה בגלל שכך קוראים אותה - בתמיה...
לעולם לא נמצא את התשובה.

*(מרש"י משמע שהשאלה רק על רבה - כותב "קאסר" בלשון יחיד. אך בפשטות השאלה זו שאלה כללית על כולם - "קאסרי")