נפסק להלכה ברמב"ם "כורך עליה גמי וטובל (ואין חשש למחיקת השם)".
מובאת שאלה בשו"ת חלקת יעקב , האם מותר להביא לחולה במחלה מדבקת, תפילין כאשר ידוע שלאחר שהחולה עוזב את בית החולים , שורפים את כל כליו כולל התפילין.
האג"מ אסר ועוד פסקו לאסור וביניהם בעל 'חזון נחום' .

לאחר מכן נודע ל'חזון נחום' כי היו שסברו שחשובה מצוות הנחת תפילין עד כדי שתדחה את איסור שריפה וביזיון קדושת התפילין עד שלבסוף , גם שו"ת 'חלקת יעקב' הורה להתיר והמקור להיתר , ההלכה לעיל גם מפני שמדובר במחיקה בגרמא ולא בידיים ומ"מ בנידון דידן , א"א לעמוד בטל ממצוות הנחת תפילין ימים רבים.

לאחר לימוד דברים אלו , נזכרתי בסיפור מוכר על הצדיק ר' אריה לוין זצ"ל
סיפר אחד מגדולי ירושלים - חבר קרוב לרבי אריה לוין זצ"ל - על גודל לימוד הזכות שצריך ללמד על כל אדם באשר הוא.
יום שישי בצהרי היום רבי אריה לוין זצ"ל וקרובו הנ"ל נזדמנו יחדיו להלויתו של אחד מגדולי ירושלים בעת ההיא, בין שאר אנשי ירושלים שליוו את אותו גדול למנוחת עולמים.

לפתע נפרד רבי אריה לוין זצ"ל בבהילות מהמלוים והולך פונה לו לאחת מחנויות הפרחים שהיו ברחוב. לתדהמתו של אותו מכר, הוא רואה את רבי אריה לוין זצ"ל בוחן יחד עם המוכר סוגים שונים של עציצים - רבי אריה לוין, פשוט לא יאומן.
הלויה המשיכה לדרכה, אך אותו מכר לא יכל לשאת את גודל התמיהה על הצדיק רבי אריה לוין זצ"ל, שלא מוצא זמן אחר לקנות עציצים לביתו אלא באמצע הלויה של אחד מגדולי ירושלים.
ביום א' פגש המכר את רבי אריה לוין זצ"ל, כמובן לא התאפק ושאל את שאלתו.

סיפר המכר - עד סוף ימי לא אשכח את תשובתו של רבי אריה זצ"ל ואת מוסר ההשכל הנלמד מכך.

מן המפורסמות שרבי אריה לוין זצ"ל היה סועד את חולי בית החולים למצורעים שבירושלים, מקום שאדם מן הישוב פחד להציג את רגליו על מפתן המקום. אך רבי אריה זצ"ל לא פחד כלל בלכתו לקיום מצוות ביקור חולים.

בין שאר האנשים ששכבו בבית החולים הנ"ל היה יהודי שומר תורה ומצוות.

יהודי זה חי שנים רבות בבית החולים, עד לסופו המר שבו הלך לבית עולמו.

בשמוע רבי אריה לוין זצ"ל שיהודי זה הלך לעולמו, דאג לכל סידורי הלויה - אנשי חברה קדישא שהסכימו לטפל בגופה הנגועה.

הנוהג בבית החולים הנ"ל היה שכל חפציו של הנפטר נשרפו בכדי שלא יעבירו את המחלה לאנשים אחרים.
ניסה רבי אריה לדאוג לתשמישי הקדושה שבין חפציו של האיש לא ישרפו, לאחר ויכוחים מתישים הסכים הרופא המטפל להסדר שימנע את שרפת התפילין וכו'.
ההסדר היה שרבי אריה לוין יביא עציץ גדול שיוכל להכיל את כל אותם תשמישי קדושה, שיכוסו בעפר, והעציץ ותכולותו יקברו במקום מוגדר - בכדי למנוע בזיון תשמישי הקדושה.

היום לביצוע ההסדר היה יום שישי הנ"ל, רבי אריה זצ"ל הבחין שאם ימשיך אם הלויה עד סוף דרכה, אותו רופא מסוים כבר ילך מבית החולים, ואז הצוות ישרוף את תשמישי הקדושה לא לפי ההסדר הנ"ל.

ולכן עזב רבי אריה זצ"ל את מסע הלויה וביצע את אשר חשב שנכון יותר לעשות.

מסיים אותו מכר תלמיד חכם - כמה, כמה אנו צריכים ללמד זכות על זולתנו - לעולם לא נדע את הסיבה האמיתית לביצוע פעולה כל שהיא ע"י אדם אחר.

והלואי שנלמד אנו ממעשיו הגדולים וממוסר ההשכל