חיבורי אוכלין ע"י משקין חיבור לטומאה קלה ואין חיבור לטומאה חמורה. רש"י פירש דהיינו שני חצאי זית נבילה המחוברין על ידי משקין ונגע אוכל באחד החצאים. ורש"י לא ידע טעמא מאי. (אגב רבי עקיבא איגר לא שולח לגליונו בברכות כה: בו הוא מציין את כל ה"אי ידיעות" של רש"י, מכיון שבאמת גם שם הוא לא מציין לכאן, לא ברור למה).
שאלני אחד הלומדים אולי אפשר לפרש שהנידון הוא כשהנטמא נוגע במשקה, ואז שפיר המשקה עצמו הרי נוגע בכזית נבילה בסך הכל, ולכן הוא נעשה ראשון והוא מטמא אוכלים ולא כלים וזה הביאור לטומאה קלה ולא חמורה. (ונרויח גם את תמיהת התוס' איך יתכן שמשקה יחבר יותר מעור).
אבל במחשבה שניה א"כ לא היה מקום להסתפק אם נמנה לו ראשון ושני שהרי האוכל הנוגע הוא כבר שני ווודאי לא ימשיך לטמא, וע"כ הנידון שנגע בנבילה שהיא אב, והאוכל הנוגע ראשון ולכן ס"ד שיוכל עוד לעשות שני. ומכיון שכך שפיר תמה רש"י מדוע שני חצאי הנבילה נחשבים מחוברין רק לגבי אוכל ולא לגבי אדם וכלים.