רעק"א מציין בכל פעם ומפנה לדבריו במסכת ברכות ושם קיבץ את כל המקומות (קרוב ל 50 במספר) בהם רש"י כתב "ולא ידענא" או בדומה לו.

רעק"א (לענ"ד אין הסבר אחר מדוע הוא מציין זאת בכל פעם) כנראה מכוון לדברי הרמב"ם בענין מידת הגאוה ורש"י הענק , מצטיין במדת הענווה :

"ויש דעות שאסור לו לאדם לנהוג בהן בבינונית אלא יתרחק מן הקצה האחד עד הקצה האחר והוא גובה לב שאין דרך הטובה שיהיה אדם עניו בלבד אלא שיהיה שפל רוח ותהיה רוחו נמוכה למאד ולפיכך נאמר במשה רבינו ענו מאד ולא נאמר ענו בלבד ולפיכך צוו חכמים מאד מאד הוי שפל רוח ועוד אמרו שכל המגביה לבו כפר בעיקר שנאמר ורם לבבך ושכחת את ה' אלקיך ועוד אמרו בשמתא מאן דאית ביה גסות הרוח ואפילו מקצתה" (דעות ב,ג)