הגמרא למדה איסור לאו בשחיטה בחוץ בק"ו.
שאלה הגמרא ע"פ עקרון זה של ק"ו (אם במקום שאין כרת יש לאו במקום שיש כרת ודאי שיש לאו) א"כ אין צורך לכתוב לאו באיסור אכילת חלב ונילמד מק"ו מנבלה וכ' בהמשך הגמרא ניסתה ללמוד ע"פ עקרון זה שנילמד ק"ו משביעית ודחתה

באופן פשוט הכוונה לאיסור לאכול פירות שביעית לאחר הביעור. אבל אם זאת הכוונה הרי אין איסור לאכול פירות שביעית לאחר זמן הביעור אלא זו מצוות עשה (רש"י יומא פ"ג. ד"ה "טבל" וכן הקשו הרש"ש והשפת אמת

ואולי הכוונה לאיסור זה או לאיסור סחורה בפירות שביעית למנ"ד הסובר שלאו הבא מכלל עשה דינו כלא תעשה וצ"ע

(לאו הבא מכלל עשה דנו האחרונים האם נחשב עשה או לאו בית האוצר ח"א א-ז (כלל מ): עשה,
ובסופו כתב בדעת הירושלמי (סנהדרין ז-יא) שהוא לאו. גריפ"פ (לא תעשה רסד, רצא. בדפיו ד"ה והשתא) בדעת תוס' רי"ד ועוד ראשונים: לאו). )