ואמר רבי יצחק, כל הנותן פרוטה לעני, מתברך בשש ברכות, והמפייסו בדברים, מתברך בי"א ברכות. הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות, דכתיב הלא פרוש וגו' ועניים מרודים תביא בית וגו' כי תראה ערום וגו', והמפייסו בדברים, מתברך באחת עשרה ברכות, שנאמר ותפק לרעב נפשך ונפש נענה תשביע וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים ונחך ה' תמיד והשביע בצחצחות נפשך וגו' ובנו ממך חרבות עולם מוסדי דור ודור תקומם וגו'

אצל עפרון נאמר, וישקל אברהם לעפרן. חסר וי"ו, כתב בעל הטורים, לפי שהיה רע עין ועפרן חסר וי"ו עולה למספר ר"ע עי"ן. וטעמו של דבר לפי שאמרו רז"ל כל הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות כו', וכל מי שרעה עינו באחיו האביון ואינו נותן לו כלום אינו מתברך בשש ברכות אלו, על כן חסרה וי"ו דעפרן כי מצד שהיה רע עין חסרו ממנו ששה ברכות אלו.

(כלי יקר, בראשית פרק כג פסוק טז)


עניין מספר י"א נמצא בתורה בפרשת כי תבוא בקללות הר עיבל. ומה שבאו במספר י"א, לפי ששם של יה, הוא מדת הדין, שנאמר (תהלים קיח, יח) יסור יסרני יה, וכן (שם צד, יב) אשרי הגבר אשר תיסרנו יה, וכן עזי וזמרת יה כמבואר פר' בשלח (טו, ב), ונמצא שוי"ו ה"א, שבשם הגדול, הוא מדה"ר, וכן כתב רבינו בחיי, על פסוק כי יד על כס יה (שמות יז, טז) רוצה הקב"ה לברא את העולם במה"ד, היינו בשם של יה, שנאמר (ישעיה כו, ד) כי ביה ה' צור עולמים. וראה שאינו מתקיים עד ששיתף גם ו"ה לי"ה, וזה שאמרו כאן, הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות, לפי שעיקר שכרו בעה"ז, הנגבל בשש קצוות כי שכרו ממגד שמים מעל, ומתהום רובצת תחת, ופרצת ימה, וקדמה, וגו'. אבל המפייסו בדיבור הרוחני שבו, אז עיקר שכרו לעולם הנעלם בשם של ו"ה, דהיינו י"א ברכות, כי דווקא לעה"ב השם מלא ע"כ באו הברכות במספר י"א, וכן אפילו הארורים אין הקב"ה שולח בשטף חימה לאלתר, כ"א ברחמים תחילה מעט מעט אולי ישובו כדרך שעשה לדור המבול שאם יחזרו יהיו גשמי ברכה כך אפילו הקללות באים מצד הרחמים מעט מעט ע"כ באו ג"כ במספר י"א המורה על הרחמים, ומטעם זה כל התוכחות הן של תורת כהנים, הן שבפרשה זו, מתחילין בוי"ו ומסיימין בה"א להורות שאפילו ברוגז רחם יזכור.

(כלי יקר, דברים פרק כז פסוק יב)


רבי חנינא אמר מהכא, וכבגד עדים כל צדקותינו, מה בגד זה, כל נימא ונימא, מצטרפת לבגד גדול, אף צדקה כל פרוטה ופרוטה, מצטרפת לחשבון גדול.

מבאר את הדמיון של צדקה לבגד, על ידי הפסוק "כי היא כסותו לבדו היא שמלתו לעורו, במה ישכב" [שמות כב, כו] שקאי על האדם, אשר עינו רעה בעניים, ולא ירצה לעשות צדקה בחייו, קודם בא השמש, א"כ במה ישכב בקבר כי הוא דהיינו הצדקה, כסותו לבדה, כי במותו הוא נקבר ערום ממצוה זו, ואין לו כסות אחר כ"א הצדקה, שנאמר (איוב כט יד) צדק לבשתי וילבישני". ולכך נאמר כסותה בה"א לדרוש בו כי היא כסותה של הנשמה של המלוה.

(כלי יקר, שמות פרק כב פסוק כד)