הקושי שלי הוא על קטע הגמרא הבא (אצטט ואח"כ אבאר):

בשלמא העלה כתיב עונש וכתיב אזהרה...
אלא שחיטה בשלמא עונש דכתיב...
אלא אזהרה מנלן
אמר קרא ולא יזבחו עוד...
אכתי מיבעי ליה לכדתניא
עד כאן הוא מדבר בקדשים שהקדישן בשעת איסור הבמות והקריבן בשעת איסור הבמות שהרי עונשן אמור ואל פתח אהל מועד אזהרה דכתיב השמר לך פן תעלה עולותיך
מכאן ואילך בזבחים שהקדישן בשעת היתר הבמות והקריבן בשעת איסור הבמות שנא' למען אשר יביאו בני ישראל את זבחיהם אשר הם זובחים זבחים שהתרתי לך כבר על פני השדה לומר לך הזובח בשעת איסור הבמות מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב על פני השדה והביאום לה' זו מצות עשה לא תעשה מניין ת''ל ולא יזבחו עוד...

מהלך הגמרא הוא כך, אם הבנתי נכון:
הגמרא לומדת מהפסוק "ולא יזבחו עוד" שיש אזהרה בשחיטת חוץ,
אח"כ הגמרא מקשה שהפסוק הזה נצרך ללימוד אחר כמובא בברייתא.
ומהו הלימוד האחר? לא תעשה לשחיטת חוץ של זבחים שהקדישן בשעת היתר הבמות.
אבל - וכאן הקושי שלי - לפתע מתברר פתאום שבאותה הברייתא הארוכה שהגמרא הביאה יש מקור מפורש שממנו נלמד על אזהרה לשחיטת חוץ (של קדשים שהקדישן בשעת איסור הבמות). ומה הוא המקור? "השמר לך פן תעלה עולתיך" [או בעצם משהו אחר כפי שביאר התוס' בצדק רב].
אם כך, הגמרא שהקשתה "ואכתי מיבעי ליה לכדתניא...", יכלה להקשות קושיה אחרת - מהותית יותר: איך אתה לומד מהפסוק "ולא יזבחו עוד" והרי יש ברייתא מפורשת אחרת עם מקור ברור אחר ("השמר לך פן תעלה עולותיך")!

אני מקוה שהבנתי נכון את מהלך הגמרא, ואם כך - קשה לי הקושי הנ"ל.