נחלקו אם משום קוצר או משום מעביר ד' אמות ברה"ר או משום מעמר.

מה פשר המחלוקת?
הרי מילולית פירוש המילה מקושש הוא מעמר (עיין רש"י בפרשת שמות בביאור "לקושש קש לתבן" שמפרש שלקושש היינו לאסוף אסיפה, לגבב).

א"כ ודאי היה כאן מעמר.

ואילו תולש לא ודאי. כי יתכן וליקט ענפים תלושים שהיו על פני השדה.

וכן מעביר לא ודאי. כי יתכן וליקט בכרמלית או ברה"י. או שלא העביר ד"א בבת אחת אלא פחות פחות בכל פעם.

אז מה סברת האומרים לחייבו משום קוצר או מעביר אחרי שהתורה פירשה כבר משום מעמר?