דבר אחר והלוא פינחס היה עימהם (שהוא היה יכול לאכול, כי הוא לא היה אונן)?
סבר לה כרבי אלעזר, דאמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: לא נתכהן פינחס עד שהרגו לזמרי, ... רב אשי אמר: עד ששם שלום בין השבטים.
אנו רואים שיש מחלוקת מתי נתכהן פינחס, האם מיום הקמת המשכן או מאוחר יותר.

וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד. בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי יְהוָה חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת-אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת-בָּנָיו אִתּוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכַהֲנוֹ-לִי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן. וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת. וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה וְעָשׂוּ אֶת בִּגְדֵי אַהֲרֹן לְקַדְּשׁוֹ לְכַהֲנוֹ לִי. וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט וְעָשׂוּ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ וּלְבָנָיו לְכַהֲנוֹ לִי. וְהֵם יִקְחוּ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן וְאֶת תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וְאֶת הַשֵּׁשׁ.
שלוש פעמים מוזכרים "אהרן ובניו" בקטע הזה הפותח את פרשת תצוה, (מסומנים בקו), אך פעם אחת מתוך השלוש גם פירטה התורה את שמותיהם של ארבעת בני אהרן (מודגש), והדבר אומר דרשני. ובעצם זה מיותר כי כבר בפרשת וארא פירטה התורה את שמותיהם, ואת שמות רעייתו ובנו של אלעזר.
שתי גישות ראיתי במפרשים, ואפתח דווקא במאוחרים:
המלבי"ם, הנצי"ב, והרש"ר הירש – שלושתם בני אותה תקופה אך בארצות שונות – אומרים כי התורה מדגישה בכך שכהונתם של הבנים היא מתוקף כהונתו של אביהם, למרות שנמשחו בנפרד: "את בניו - אתו", "נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר – בני אהרן" ולא מחמת עצמם. ע' בדבריהם.
לעומתם הרמב"ן אומר כי פירטה התורה את שמות בני אהרן שהתקדשו כדי שלא נטעה לחשוב שהם מתכהנים בהימשח האב, לכן היה צריך לכהן אותם בעצמם. וממילא, אומר הרמב"ן, פינחס ושאר הנולדים לא התכהנו אלא רק ארבעתם ומולדתם אשר יולידו אחרי כן.
מסתבר כי לפי המלבי"ם וסייעתו, שסוברים שבפסוקינו לא כתובה הגבלה "רק אלו יתכהנו ולא יותר" - לדעתם פינחס התכהן כבר מהתחלה, למרות שלא נמשח. ולכאורה זו גם המחלוקת בין התנאים בסוגייתנו.
נותר רק להסביר לדברי המלבי"ם וסיעתו מדוע היה צריך למשוח גם את בני אהרן, אם משיחת אהרן הועילה לפינחס - מדוע לא תועיל גם להם. חשבתי שניתן להסביר זאת על פי הרמב"ן בהמשך הפרשה, (כ"ט י"ד), שהטעם שגם בני אהרן היו צריכים לסמוך על החטאת בימי המילואים – "מפני שהתאנף על אהרן להשמידו והוא כילוי בנים – הוצרכו גם הם להתכפר בו" ואולי אפשר לומר שמסיבה זו, או דומה לה, הוצרכו גם להימשח.