האם אות גדולה היא למשל ח שכאשר מוחקים אותה יש מקום לשני ווין ? או ת שכאשר מוחקים אותה יש מקום לר ונ ( אם כן מחיקת כל אות כזו אסורה וא"כ רק מי שמוחק ו או י או ז או ג או נ אינו חייב ( סימן : זיוג"ן - של שתי אותיות )?
או שהכוונה שהאות כתובה בגדול בעמוד המשורטט למשל ח שכתובה כאשר ראשה מתוח כדי שתי אותיות ואם מחקה יש מקום לכתיבת שתי אותיות במקומה למשל חט ?
בד"כ בכתיבת אות גדולה בספר תורה פשוט כותבים את ראש האות מעל שורת ראשי האותיות הרגילות אך לא כותבים אותה ארוכה מהרגיל.
אם אמנם מדובר באות שכתובה ארוכה מהרגיל מדוע קוראת לה הגמרא גדולה ולא ארוכה ?
אם מדובר בכתיבת אות ממש גדולה בכל מידותיה שלאחר מחיקתה יש מקום לכתיבת שתי אותיות הרי כל אות שתימחק אפשר לכתוב במקומה שתי אותיות ובלבד שייכתבו קטנות ... ?
אבקש מחכמי הדף להסביר אפוא את הגמרא לשוטה כמוני...