רבי פתח אוצרות בשני בצורת, אמר: יכנסו בעלי מקרא, בעלי משנה, בעלי גמרא, בעלי הלכה, בעלי הגדה, אבל עמי הארץ אל יכנסו. דחק רבי יונתן בן עמרם ונכנס, אמר לו: רבי, פרנסני! אמר לו: בני, קרית? אמר לו: לאו. שנית? א"ל: לאו. אם כן, במה אפרנסך? [א"ל:] פרנסני ככלב וכעורב, פרנסיה. בתר דנפק, יתיב רבי וקא מצטער ואמר: אוי לי שנתתי פתי לעם הארץ! אמר לפניו ר' שמעון בר רבי: שמא יונתן בן עמרם תלמידך הוא, שאינו רוצה ליהנות מכבוד תורה מימיו? בדקו ואשכח, אמר רבי: יכנסו הכל

ונראה הא דאיתא בב"ב ח' בעובדא דריב"ע התחפש לפני רבי כע"ה שלא קרא ולא שנה וא"ל פרנסני ככלב וכעורב ופרנסו, ואח"כ הצטער רבי שנתן פתו לע"ה. ופרש"י ככלב וכעורב - עניני דרוש ואגדה ע"ש. ולכאורה תמוה וכי זה דרך ע"ה שלא קרא ולא שנה? ותו, למה נצטער רבי אח"כ מעיקרא מאי סבר שנתן ולבסוף מ"ס? אלא ודאי פי' ככלב וכעורב שהיה בחצר רבי לשמור החצר ולנקות משרצים כדרך העורב, ואמר ר"י שיהיה גם הוא עושה מלאכת הכלב ועורב ופרנסו. ואח"כ חלף הלך לו ר"י ללימודו מש"ה נצטער רבי שפרנסו בחנם.

[מקשה על בקשתו של ריב"ע לפרנסו ככלב וכעורב ותוהה - האם זוהי דרכו של ע"ה שלא קרא ולא שנה? ועוד מקשה - מדוע הצטער רבי על שפרנסו? ומבאר שככלב וכעורב הכוונה היא שהיה אחראי על הנקיון בחצרו של רבי (לנקות השרצים כדרך העורב) וכשעזב והלך ללמוד הצטער רבי על שפרנסו בחינם.]

(העמק דבר, בראשית פרק ח פסוק ז (הרחב דבר))