ב"ה

מה ההגדרה המדויקת של מוקצה מחמת איסור?
בגמ' זה מובא לגבי דברים שונים בתכלית.
לגבי נר שדלק בשבת, וכן לגבי חבית של יין טבל שנשברה, וכד'
ולכאו' אינו דומה כלל...בטבל יש איסור לאוכלו ולכן בגלל האיסור אכילה האדם מקצה זאת מדעתו,
אבל בנר לכאו' עצם זה שיש נר דולק אין בזה שום איסור ומותר אף להנות מן הנר, א"כ מה האיסור שבגלל זה אדם מקצה דעתו מזה...?
ואם נאמר משום איסור כיבוי או הבערה אז זה חשש אחר לגמרי ומה זה קשר למוקצה כלל?
ואם נאמר שאכן כל האיסור מוקצה בנר שדלק שבשת הוא משום בסיס...בגמ' אינו משמע כלל כך...לגבי פמוט מבארת הגמ' שאף שאין איסור משטום מיאוס יש מוקצה מחמת איסור...ורק אח"כ מבארת הגמ' את העניין של מיגי דאיתקצאי ביו השמשות וכו...


תודה מראש לכל מי שיאיר את עיני