הגמרא בסוגייתנו, וכן במסכת שבת (מב) מצטטת את דינו של שמואל:
מכבין גחלת של מתכת ברשות הרבים, בשביל שלא יזוקו בה רבים אבל לא גחלת של עץ
מה החילוק ביניהם? רש"י מסביר שכבוי גחלת של עץ הוא מלאכה דאוריתא, ואילו במתכת אסור רק מדרבנן, ובמקום היזק של רבים לא גזרו.

אך בגאונים מובא גם הסבר אחר. וכך כותב הרשב"א (בשבת):

אבל רב האי גאון ז"ל כתב ... ומה הפרש ביניהן? שגחלת של עץ אדמדמת היא וכיון שנראית פורשין ממנה עוברי דרך ואין באין לידי היזק, אבל של מתכת אע"פ שכבתה כיון שהיא חמה שורפת היא ואינה נראית ומזקת. אלו דברי הגאון רבינו האי ז"ל וכן כתב הרב בעל ההלכות ז"ל ור"ח ז"ל. ומן התימה הוא האיך התיר שמואל צידת נחש שהיא מלאכה דאורייתא משום הזיקא? וי"ל שכיון שדרכו להזיק ורבים ניזוקים בו כסכנת נפשות חשיב ליה שמואל, דאי אפשר לרבים להיזהר ממנו דאם זה יזהר, זה לא ישמר ממנו.

וכן כתב גם הריטב"א: ואלו דברי תימה שהאיך יתיר שמואל מלאכה דאורייתא שלא במקום סכנת נפשות? אלא שנראה שהרב ז"ל סובר דנזקא דרבים כסכנת נפשות חשיב לן.

עקרון זה שהיזק של רבים דינו כסכנת נפשות וממילא בכוחו לדחות איסורי דאוריתא עולה גם מדברי הנצי"ב בהעמק דבר על מצוות מינוי מלך:

ונראה דמשום דהנהגת המדינה משתנה אם מתנהג ע"פ דעת מלוכה או עפ"י דעת העם ונבחריהם. ויש מדינה שאינה יכולה לסבול דעת מלוכה. ויש מדינה שבלא מלך הרי היא כספינה בלי קברניט. ודבר זה א"א לעשות עפ"י הכרח מצות עשה. שהרי בענין השייך להנהגת הכלל נוגע לסכנת נפשות שדוחה מ"ע. מש"ה לא אפשר לצוות בהחלט למנות מלך כל זמן שלא עלה בהסכמת העם לסבול עול מלך

יסוד זה היווה שיקול בפסיקתם של חלק מפוסקי זמננו אשר נדרשו לקבוע כללים להנהגת מדינה יהודית בהתאם להלכה. גם במקרים בהם לא ניתן להקל עבור האדם היחיד, נזקא דרבים הוא בעל משקל הלכתי אחר השקול לסכנת נפשות, ואכמ"ל.