אני בסוגיה במסכת מגילה דף ב: - לגבי מחלוקת רבי עקיבא ורבי יהושע בן קרחה.
לדעת רבי עקיבא כותבי המגילה התכוונו שהמוקפין הקוראים את המגילה בט"ו הם אלו מזמן יהושע בן נון, ולומד זאת מגזרה שווה של "פרזי פרזי" ורש"י מסביר שאין אדם דן גזירה שווה מעצמו אלא אם כן קיבל מרבותיו.
ורבי יהושע בן קרחה לא קיבל מרבותיו.

(סתם ככה במאמר מוסגר: יש מחלוקת בין רש"י לריטב"א, רש"י סובר שזה גזרה שווה ממש, ואילו לדעת הריטב"א זה לא גזרה שווה ממש אלא הוכחת לשון בעלמא הוא,וכן כתב גם הרמבן. והיינו משום דדברי תורה, מדברי קבלה לא ילפינן, וה"ה דברי קבלה לדברי תורה לא ילפינן מגזירה שווה).

שאלה ראשונה:
מה רש"י יגיד על דברי הריטב"א הנל, ומדוע הריטב"א סובר כך?

שאלה שניה:
איזו דרך לימוד זאת "גזירה שווה", בשלמא קל וחומר יש פה היגיון, וכן מילים שחז"ל דורשים מהייתור שלהם שהכתוב התכוון גם לזה, מזה שלא כתב באופן אחר, גם הגיוני, אבל איזה מין דרך לימוד השיטה הזאת? האם היא מבוססת על היגיון להקיש ממקום שאין קשר לשני על נושא אחר לגמרי?

שאלה שלישית:
רבי עקיבא קיבל מרבו שהוא קיבל מרבו וכן הלאה, את האמירה המדוייקת של כותבי המגילה שהמוקפים שהתכוונו זה מימות יהושע בן נון, או שהוא לא קיבל ככה, קיבל רק את המילים של "פרזי פרזי" והוא דרש את זה לפה?
אני בא בהנחה שאם הוא קיבל מסורת מפורשת ומדוייקת שהמוקפים קוראים בט"ו, האם גם פה היה חולק עליו רבי יהושע בן קרחה?
או שרבי יהושע בן קרחה שהיה באותו דור של רבי עקיבא ויודע מהגזירה שווה שלו, בכל זאת חולק כי הוא קיבל רק את המילים "פרזי פרזי" והוא סובר שהדרשה של רבי עקיבא איננה נכונה לפה ולכן הוא חולק? כי אם אנחנו מניחים ככה אין עוד מקום של "פרזי פרזי" ועל כרחך חייבים לומר שזה פה, וכאילו רבי עקיבא קיבל בפירוש, ואם כן איך הוא חולק על רבי עקיבא שקיבל מרבו ורבו מרבו עד אנשי כנסת הגדולה(במקרה הזה, ולא מימות משה).

או שמא נאמר שרבי יהושע בן קרחה לא קיבל גזרה שווה כמו שהגמרא אמרה, מה שמוביל אותי לשאלה הרביעית:
איך יכול להיות שרבותיו לא קיבלו, ורבותיו של רבי עקיבא כן קיבלו, איך השתלשל מצב כזה שרבותיו כן העבירו, ורבותיו שלו לא העבירו? בשלמא רבי יהושע בן קרחה אם הוא לא היה באותו דור של רבי עקיבא אני מבין למה הוא למד ככה, אבל לאחר שהוא רואה את רבי עקיבא שהוא כן קיבל מרבותיו וודאי שהוא לא שקרן, וגם אם נאמר שקיבל רק את המילים "פרזי פרזי" וודאי הכוונה שזה לפה כי אין מקום אחר, ואם כן היה צריך לא לחלוק עליו, אמנם אינו יכול לדרוש כן אבל להסכים איתו בכל אופן, או שמא רבותיו של רבי יהושע בן קרחה אומרים שאין דבר כזה גזירה שווה לפה, ואיך הדברים השתלשלו?.

תודה מראש, וסליחה על הבלאגן חח.