אדם המעוניין להלך מעבר לתחום שבת במקום בו הוא נמצא ביום חול, מכין לו עירוב תחומין מזון שתי סעודות ומניח את העירוב במקום ממנו יוכל להלך עוד אלפיים אמה לכל רוח, ובכך קונה מקום שביתתו שם בין השמשות, ויכול ללכת עד לשם בשבת פחות מאלפיים אמה ומשם כאמור אלפיים אמה לכל רוח.
היכן עליו להניח את העירוב - האם אי אפשר להניחו ברשות היחיד ( בבית, על עמוד בולט או שולחן שמידותיו הן מידות של רשות היחיד ) והכרח להנחו ברה"ר או שניתן להניחו גם ברה"י - ולכאורה מדוע לא ברה"י, הרי זה כמי שקבע לו מלון ברה"י הזו ושם מקומו ? מה זה משנה אם הוא לא יכול להוציא את העירוב מאותה רה"י לרה"ר הרי אינו צריך לעשות זאת ויכול לאכול ברה"י את עירובו ?
ומה אם הוא יכול רק לשבת ברה"ר ולהתכופף ולאכול את עירובו ברה"י האם זה אינו טוב ?
עתה, אינני מבין את כל המצב של בור ברה"ר והדיון עליו :
אם הבור הוא רה"י מה לא טוב בזה - מדוע לא ייכנס לבור ויאכל בבור ? אם הוא כרמלית - האם אי אפשר לקבוע מקום שביתה בכרמלית ולאכול שם את העירוב ?
נא הסבר מה לא הבנתי כראוי .