מעולם היה לי קשה בעיני איך נהגו כלל ישראל לסמוך על העירוב, כמבואר בביאור הלכה בסימן שמה יש הרבה מאוד ראשונים ביניהם שניים מעמודי ההוראה: הרי"ף והרמב"ם שלא מצריכים שישים רבוא להגדרת רה"ר, וזה סתם שו"ע.
מה עוד שהשיטה שמצריכה שישים ריבוא היא מאוד מוקשה, ומה עוד שזה איסור דאו', שקשה לי לחשוב על עוד איסור דאו' של כרת שמקלים בו עד כדי כך.

וכדי ליישב את הדברים חשבתי להרחיב קצת בנושא:
לרמב"ן יש שני קושיות על רש"י בנושא זה, ואציג אותם בלשוני:
1. איך אין לתנאי הזה רמז בתלמוד
2. בסוגיית מדבר אצלנו מבואר שהמדבר אם יש בו שישים ריבוא אז הוא רה"ר, משמע ששאר מקומות אין צורך בשישים ריבוא.
מעניין שדווקא התוס' אצלנו כותבים שמסוגיית המדבר ניתן ללמוד דווקא שכן צריך שישים ריבוא (וצ"ב מה מחלוקתם)
3.עוד יש את קושיית ר"ת שהובאה ברמב"ן: הרי במדבר היו שישים ריבוא גברים מגיל עשרים ומעלה ולא מצינו כך ברה"ר שלנו
וליישב את זה חשבתי להסביר שהרמב"ן סובר שהתנאי של שישים ריבוא הוא סוג של גזרת הכתוב, (אולי כמו שמשמע בענייני שבת שצריך כמו שהיה במשכן, וכן החיוב של מושיט שראינו בדף ד למרות שכללי הוצאה לא מסתדרים עם זה (שהרי זה אפילו מעל י' שזה מקום פטור) וזה מכיוון שכך היה במשכן. ולכן כל הקושיות: שגזרה כזאת היתה צריכה להיות מפורשת, ואם היא קיימת זה רק במדבר, וגם זה צריך שישים ריבוא גברים בלבד
אך ניתן להגיד שדעת רש"י שזה לא מדין גזרה אלא זאת הגדרה של רשות הרבים שהיא של רבים כלומר שישים ריבוא (בדומה למה שראינו בסוף ברכות שאין אוכלסי פחות משישים ריבוא) לכן לא רק שיש רמז, אלא מפורש התנאי של שישים ריבוא בתלמוד, שהרי זה הפשט ברבים. וכן מיושב סוגיית מדבר שהרי זה לא גזרת הכתוב אלא סברא פשוטה שאם יש שישים ריבוא יש שם רבים וזאת הסברא ניתן ללמוד ממנה לשאר המקומות, וכן קושיית ר"ת ניתן להגיד שרבים שהרשות היתה לשימושם בזמן המדבר הרלווניטים היו "כל יוצא צבא" (או כי זה היה כמחנה צבאי שהולך לכבוש את הארץ, או שנהגו כנראה ברמב"ם שאשה בקושי יצאה לשוק) אך כיום לכולם זה רלוונטי.

הרמב"ן עצמו כותב בדוחק שאולי רש"י יסכים שלא נצרך במקומות מחוץ לעיר שיד הרבים דורסת שם וכל ההיתר יהיה רק בתוך העיר.
אז ראשית, סברא הזאת יתכן שטמון בה חידוש שהרמב"ן כתב בהמשך "רשות הרבים כשמה של רבים" (וראה עוד בריטב"א עירובין צד- שאם הרשות לא מסורה לגמרי לרבים אפילו היא מסילה גמורה אינה רה"ר, ואגב הריטב"א הוא מהסוברים שאי"צ שישים ריבוא) ומשמע שסברת הרמב"ן שרשות הרבים היא מקום שלא שייך לאף אחד, ואולי יש בזה עוד לימוד זכות שהיום שיש שילטון מקומי ויש חוקים לרה"ר אולי זה לא (ושמעתי שיש תשובה בחוות יאיר שאומר סברא כזאת ואינו תחת ידי כרגע.

ברא"ש(ביצה פ"ג ב) מוכח שגם מחוץ לעיר מצריך שישים ריבוא ויתכן שסובר הפוך מהרמב"ן, לא שרשות הרבים צריכה להיות של אף אחד, אלא של כולם. כלומר מקום מרכזי שכולם מתאספים לשם וכן כותב הערוך השולחן בדעת הראשונים שלא מצריכים שישים ריבוא, ושלכן אין לנו כיום רה"ר.

לכן לאור הנ"ל לא רק ששיטת רש"י מיושבת אלא יתכן כמו שמדוקדק בדברי הרמב"ן,וכותב הערוך השולחן שרה"ר היא לא רק מדידות אלא גם שימוש מסויים, כך שיתכן שגם לשיטתם יש אפשרות לעירוב.
(ובקיצור אציין שמי שיראה את דברי ר אברהם בן הרמב"ם המובאים בכס"מ על הגדרת המדבר כרשות הרבים ברמב"ם, או את דברי המרכבת המשנה אלפראנדי באותה סוגיא ימצא כיוונים דומים למה שכתבנו פה)