רבי יהודה אומר כו':
הא מזיד פסול בשכיפר או בשלא כיפר
אמר רבי ירמיה ממשמע שנאמר ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת אשר הובא את דמם (אל אהל מועד) לכפר בקודש מה ת''ל {ויקרא טז-כח} והשורף מה תלמוד לומר והשורף לגופיה איצטריך אלא מה ת''ל חטאת חטאת לפי שלא למדנו אלא לפר ושעיר של יום הכפורים שנשרפין אבית הדשן מטמאין בגדים שאר נשרפין מנין ת''ל חטאת חטאת דברי רבי יהודה רבי מאיר אומר אינו צריך הרי הוא אומר ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת שאין תלמוד לומר לכפר מה תלמוד לומר לכפר לימד על כל המתכפרים שהשורפן מטמא בגדים ורבי יהודה לכפר לא משמע ליה מאי טעמא לאו משום דמיבעיא ליה לגזירה שוה.

רש"י:
לאו משום דמפיק ליה. להאי לכפר לג''ש דרבי שמעון ללמד על דמים החיצונים שנכנס דמם לפנים שאין פסול אלא א''כ כיפר כרבי שמעון ולאו משום דתלי טעמא דשריפה בהובא את דמן הילכך איצטריך חטאת חטאת לרבות שאר הפנימיות: מתני' מתני' המזבח מקדש. אפילו דבר פסול שעלה למזבח קדשו המזבח ליעשות לחמו ואין מורידין אותו:

הגמרא המצוטטת לעיל מתלבטת האם במקרה של מזיד רבי יהודה סובר כרבי אליעזר ("בשלא כיפר") או כרבי שמעון ("בשכיפר") שבסוגיה שלפני כן ("תניא רבי אליעזר אומר נאמר כאן לכפר בקודש ונאמר להלן {ויקרא טז-יז} וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבואו לכפר בקדש מה להלן בשלא כיפר אף כאן בשלא כיפר רבי שמעון אומר נאמר כאן לכפר ונאמר להלן {ויקרא טז-כז} ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת אשר הובא את דמם לכפר מה להלן בשכיפר אף כאן בשכיפר במאי קמיפלגי מ''ס דנין חוץ מחוץ ואין דנין חוץ מבפנים ומ''ס דנין בהמה מבהמה ואין דנין בהמה מאדם")
רבי ירמיה הוכיח מברייתא שרבי יהודה "לכפר לא משמע ליה" כי הוא השתמש בזה לגזירה שוה. לאיזה גזירה שוה? רש"י מבאר שהכוונה כמו שיטת רבי שמעון ("בשכיפר").
אבל קשה לי - הרי גם רבי אליעזר משתמש באותה גז"ש! [כל המחלוקת בין רבי שמעון לרבי אליעזר זה מאיזה נושא יש ללמוד גז"ש, אך שניהם לומדים גז"ש באמצעות המילה "לכפר"].