הדוגמא המובאת, שיטת הלל הזקן שהיה כורך פסח מצה ומרור יחדיו.
רש"י כותב: "ולא אתי טעם מרור ומבטיל ליה לטעם מצה".
כמה הערות:

א: מדוע נקט רש"י דוקא שהביטול יהיה בטעם המצה? למה לא שיבטל טעם בשר הפסח?
האם רש"י רק נקט דוגמא או שזה בדוקא?

ב: בכלל, מי אומר שצריך לטעום טעם מצה בכדי לקיים את המצוה?
אם יש אדם שיש לו בעיה פיזיולוגית שהוא חסר חוש טעם, האם לא יצא ידי חובת מצות מצה? וגם כמדומני כתוב בלע מצה יצא. כי לא צריך טעם מצה. רק במרור צריך לטעום מרירות.

ג: לכאורה, ניתן לומר שבאמת מצוות בעלמא מבטלות זה את זה, אבל כאן הלל הזקן למד שכך חייבה התורה לאכול. מה שנקרא: בהכי חייבא רחמנא. הקב"ה יודע שהטעם של המרור מבטל את הטעם של המצה אבל כך ציוה אותנו. מה שאין כן אם יש לאדם למשל תרומה של משהו חריף וכמו כן יש לו מצוה לאכול מצה, כאן יש 2 מצוות נפרדות שאין שום מצוה לאוכלם יחד, שם באמת תהיה בעיה וזה יבטל.

ד: התוספות במקום שואלים שאולי לקח הלל הרבה מכל מין ובמקרה כזה לא מתבטל אף מין. ומסיים שם: "כדפרישית לעיל". היכן לעיל דיבר תוס' על ענין זה ומה סברתו?

יישר כח מראש למשיבים ועונים.