"ויאמר אהיה אשר אהיה ויאמר כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם". לכאורה יש כאן יתור, למה חזר הפס' וכתב פעמיים "ויאמר"? מכאן (עיין מהרש"א) דורשים חז"ל אצלנו בגמ': "א"ל הקב"ה למשה לך אמור להם לישראל אני הייתי עמכם בשעבוד זה ואני אהיה עמכם בשעבוד מלכיות אמר לפניו רבש"ע דיה לצרה בשעתה א"ל הקב"ה לך אמור להם אהיה שלחני אליכם'.
באחד השיעורים ששמעתי באתר נאמר בהסבר הדברים כי ה' 'השתכנע' מדברי משה ואכן חזר בו, והדבר חרה לי מאוד. הגבתי לכך פה בפורום והתגובה היחידה שהתקבלה חלקה עלי, לכך עיינתי מעט בנושא והדברים לפניכם.
וודאי הכרתנו בכך שהקב"ה הוא כל יכול ואינו מוגבל בשום הגבלה אמורה מיד להעלות את הקושיא שמקשה רבינו המהר"ל בגור אריה: "וקשיא- איך יתכן שיהיה בשר ודם מלמד למי שמלמד לאדם דעת", ואכן גם על התפילה יש לשאול- בעת הלימוד- כיצד באמת אנו מתפללים, וכי אנו, קרוצי החומר, יכולים חלילה לשנות את רצונו יתברך?! ולמרות השאלה, כשאנו באים להתפלל כל השאלות מסתלקות ואנו מתפללים רק עם אמונה. נכון, אנחנו לא מבינים- אבל "צריך לדעת שאי אפשר לפנות אל השי"ת בשום שכל ובשום רגש, וק"ו בשום חוש, כ"א באמונה לבד, ותפילה היא אמונה" (מאמרי הראי"ה, ח"א, מאורות האמונה).
ובסוגייתן, לעומת סוגיית התפילה שאכן דורשת עיון רב, הדברים פשוטים הרבה יותר. ועם כי בקריאה ראשונית נראה שהקב"ה כביכול 'השכנע' מדברי משה (אגב, אם מתעקשים לומר 'השתכנע', כשאומרים את זה ביחס לקב"ה מוכרחים לומר: 'כביכול' כיוון שאצלנו שכנוע מבטא חרטה שלא שייכת אצלו יתברך), לא דחוק כלל לפרש כדלהלן.
וכך הוא לשון המדרש: "אמר הקב"ה למשה: אמור להם בשעבוד זה אהיה עמם, ובשעבוד הן הולכים ואהיה עמם. אמר לפניו: וכך אומר להם?! דיה לצרה בשעתה! אמר לו: לאו, כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם, לך אני מודיע להם איני מודיע" ומסביר המהרש"א בברכות: "ר"ל שאמר לו הקב"ה: אתה לא הבנת דברי כי גם אני נתכוונתי לכך. לך אני מודיע אהיה עמהם בצרה אחרת, ולהם איני מודיע אלא כה תאמר לבני ישראל וגו'".
וכן הוא לשון האור החיים הקדוש: "ואם תאמר איך בתחילה לא חש ה' על הדבר עד שהוצרך משה לומר לפניו כו'... ואם היה מפרש דבריו מתחילה ואומר כה תאמר וגו' אהיה שלחני אליכם, היתה נעדרת ידיעה זו מישראל. באופן כי תחילת המחשבה היתה סוף הדיבור אלא משה חסר מעט מאלוקים. ואולי שידע והבחין אלא שלא סמך על עיונו ורצה שיגלה לו ה' דעתו בפירוש".
ודי בהערה זו.