הסוגיא מביאה את ספיקו של רמי בר חמא בכהן שהתפיס את הבכור לבדק הבית האם מותר למוכרו באיטליז ולשוקלו בליטרא, דבר האסור בבכור (או מדרבנן כמהלך הסוגיא או מן התורה עי' תוס' ד"ה התפיס) בדרך כלל, משום שכאן הרווח יהא להקדש דבדק הבית.

לאחר ניסיון לפשוט ממתניתין שנדחה, מסיק ר' אמי לפשוט דאין נשקל בליטרא מכח הטענה שבכותרת. הסברא הזו נראית תמוהה מאד, ורש"י מפרש דאין יכול הכהן שיש לו בבכור רק את ערכו כשנמכר שלא בליטרא, להתפיס באופן שיהא לבדק הבית את ערכו המלא כשיימכר ע"י שקילה בליטרא, דאין לשני אלא מה שהיה לראשון, ואם למקדיש אין זאת, מנין יהא זאת להקדש.

הדבר נראה זר מאד, וכי את הערך מקדישים, הלא מקדיש את החפצא להיותו שייך מעתה להקדש בדק הבית, ובדבר שאין להקדש מה לעשות בו (כמו לבנים לבנין וכדומה שיוכל לחזק בהן עצמן בדקי הבית) הרי חל בו קדושה רק לענין להימכר, ויש נפקא מינות מסויימות מכך כידוע, אבל החפץ הוא המוקדש וההקדש מוכרו כבעל החפץ ומקבל את תמורתו, ואם במעבר מהבעלים להקדש החפץ מתייקר מסיבה כלשהיא, (כגון אילו על חפצי הקדש אנשים היו משלמים יותר), ברור שהקדש מקבל את מלוא תמורתו העכשוית, ומה טענה היא זו. (ועי' ש"מ אות ב' ודבריו לכ' הן תמיהה על תמיהה).

אם מישהו נתקל בהסבר מניח את הדעת אודה לו מראש על העתקתו או הפנייה אליו.