במסכת הוריות מובאת המשנה הבאה: "/מתני'/. הורו בית דין לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה, והלך היחיד ועשה שוגג על פיהם, בין שעשו ועשה עמהן, בין שעשו ועשה אחריהן, בין שלא עשו ועשה - פטור, מפני שתלה בב"ד. הורו ב"ד, וידע אחד מהן שטעו או תלמיד והוא ראוי להוראה, והלך ועשה על פיהן, בין שעשו ועשה עמהן, בין שעשו ועשה אחריהן, בין שלא עשו ועשה - הרי זה חייב, מפני שלא תלה בב"ד. זה הכלל: התולה בעצמו - חייב, והתולה בב"ד- פטור.
בהמשך כתוב: "הורו בית דין לעקור את כל הגוף אמרו אין נדה בתורה אין שבת בתורה אין עבודה זרה בתורה הרי אלו פטורין הורו לבטל מקצת ולקיים מקצת הרי אלו חייבין כיצד אמרו יש נדה בתורה אבל הבא על שומרת יום כנגד יום פטור יש שבת בתורה אבל המוציא מרשות היחיד לרשות הרבים פטור יש עבודה זרה בתורה אבל המשתחוה פטור הרי אלו חייבין שנאמר (ויקרא ד') ונעלם דבר דבר ולא כל הגוף"

בגאונים מופיע הנימוק "פרסום הנס" באשר לעצם חובת ההדלקה. כך בשאילתות דרב אחאי (פרשת וישלח שאילתא כו): "תקינו רבנן תמניא יומי לאדלוקי שרגא דחנוכה לפרסומי ניסא". כך גם ברש"י (בגמ' שבת כא ע"ב): "מבחוץ - משום פרסומי ניסא.." בגמ' (בבא קמא כב ע"א) נזכרים דברי ר' יהודה הסובר שהמניח נר חנוכה בחוץ וגמל טעון פשתן הצית את הבירה, בעל הנר פטור, ורש"י מנמק: "שמצוה להניחה ברה"ר לפרסומי ניסא" (כך גם בב"ק ל ע"א רש"י ד"ה מאי).
גם את ההלכה, בגמ' (שבת כב ע"א), לפיה המדליק נר חנוכה מעל כ' אמה פסולה, נימק רש"י: "דלא שלטא בה עינא למעלה מעשרים אמה, וליכא פרסומי ניסא" (כך גם בב"ק סב ע"ב, רש"י ד"ה למעלה).
הרא"ש (שבת פ"ב, ה; בבא קמא פ"ו, יח) מנמק מטעם זה את ההלכה מדוע יש להניח נר חנוכה למטה מי' טפחים: "מצוה להניחה למטה מעשרה. כדאמר רבינא משמיה דרבא, וגם איכא פרסום הנס טפי כשהיא למטה דדבר העשוי לאור אין דרך להניחה כל כך למטה".
הרואה נר חנוכה, מברך אף הוא שעשה ניסים ושהחיינו, ומסביר הרב דוד אבודרהם בספר אבודרהם (חנוכה ד"ה המדליק נר): "תקנו לברך על ראיית נר חנוכה יותר משאר מצות, ויש לומר משום פרסומי ניסא".

עפ"י המקורות הנ"ל ניתן להבין שפרסומי ניסא זה עיקר מצוות הדלקת נרות חנוכה.
מעתה נשאל, לו יצוייר שהסנהדרין תבטל את עניין פרסום הנס, כלומר, עדיין ידליקו נרות אך לא בחוץ (ואפילו לא בחלון) ויהיה אפשר להדליק גם אחרי שתכלה רגל מן השוק. האם אז יחשב הדבר כביטול הגוף עצמו או לא?