הצעת הסוגיא. אמר ר' חמא ב"ג אורכן ורחבן אמה (אגב מה כוונתו ועוביין כמחק גודש סאה, האם זה סימן בעלמא, והלא זה יהא תלוי אם הכלי שטוח ורחב, או צר וגבוה, ועדיף שייתן את המדה באצבעות למשל, ואם יש כאן איזה קשר מהותי לעובי הגזירים, מהו?). א"ר ירמיה באמה גדומה, לפירש"י חסרה משהו. (דלא כהערוך שגרס גרומה ופי' עודפת). מק' ר' יוסף ולאו היינו דתניא על העצים וכו' שלא יהו עצים יוצאין מן המזבח כלום. ופירש"י דממילא סגי מצומצמת ואין צריך חסירה. וזה כמובן דלא כהערוך שהקושיא הפוכה שמכאן שאין להרחיב. (מה שפי' בש"מ אות ד' שר' יוסף מק' מהמקרא ולא מהברייתא תמוה דאדרבא).
לא הוברר היטב ברש"י כוונת ר' יוסף בקושייתו. דומני שהכוונה היא דרחב"ג סתם בטעם הדבר, והבין ר' ירמיה בטעות שהסיבה שלא יהיו כהנים נכשלים כדפירש"י, וממילא הניח שראוי לצמצם מעט (עי' ב"ק בסוגיא דבור הסמוך לרה"ר), ועל זה משיבו ר' יוסף דלא היא, אלא טעמו מן המקרא הנדרש בברייתא שלא יהיו עצים יוצאים מהמזבח והכוונה מן המערכה שבמזבח כמאמר הכתוב "העצים אשר על האש אשר על המזבח", ולפ"ז אין צורך להמעיט אלא לצמצם שלא יבלוט. [אם יש ביאור טוב יותר או זה פשוט הודיעוני נא].