הגמרא בסוף העמוד מביאה את הפסוק ונתת את הכיור בין אהל מועד ובין המזבח. ובהמשך אכן דנה בענין מיקומו המדויק.
מצינו דבר מענין במקראות. ישנן מספר רשימות של כלי המשכן. בשעת הציווי, בשעת הביצוע, בשעת ההבאה למשה, בשעת ההקמה ועוד. (עי' רמב"ן שזה מראה על גודל החביבות). בכל אופן הרשימה תמיד מדוייקת לפי המיקום במשכן מלבד הכיור שיוצא מהכלל בכל הרשימות. למשל פ' ויקהל, וכל חכם לב בכם יבואו ויעשו, פרק לה מפס' יא, המשכן עצמו ארון פרוכת שולחן מנורה מזבח הזהב, מסך, מזבח החיצון (ממערב למזרח, מפנים לחוץ) ואח"כ כיור. לכ' כיור יותר מערבי, היה לו לומר כיור ומזבח.
ושוב פ' לז, ויעש בצלאל (אחרי המשכן עצמו) ארון, שלחן, מנורה, מזבח הקטורת, מזבח העולה וכיור (בפ' לח פס' ח).
ושוב בפ' פקודי. (פרק לט מפס' לג) ויביאו אל משה את המשכן פרוכת ארון שולחן מנורה מזבח זהב מסך מזבח הנחושת וכיור (בפס' לט).
ושוב בפרק מ. תקים וגו' הכל לפי הסדר ממערב למזרח, עד פסוק ו-ז. מזבח העולה וכיור.
ושוב ויקם משה (החל מפס' יח) עד פס' כט-ל, מזבח העולה וכיור. הלא דבר הוא!!
השיב על כך הרב מבריסק זצ"ל לפי שהיה "דין" ונתת אותו "בין אהל מועד ובין המזבח", ורק לאחר הצבת המזבח במקומו נעשה המקום שבינתיים בין המזבח ובין אהל מועד, ולכן באמת היה צריך קודם להציב את המזבח ורק לאחר מכן לחזור מערבה ולהציב את הכיור. והבן.