שאלה:
איתא בסנהדרין [יא:] אמר קרא לשכנו תדרשו ובאת שמה כל דרישה שאתה דורש לא יהיו אלא בשכנו של מקום ע''כ.
ופירש''י ביהודה היינו בירושלים והיד רמה שם פליג דהיינו כל יהודה.

וקשה לי והנה קשה לי, אם המקור הוא משכנו של מקום, הרי גם חלקו של בנימין הוא שכנו של מקום כדאיתא ביומא [דף יב.] ובזבחים [דף קיח:] "מדמצינו בבית עולמים דשכינה בחלקו של בנימין וסנהדרין בחלק יהודה, וא''כ למה אי אפשר לעשות עיבור השנה בחלקו של בנימין.

תשובה:
אין הכי נמי. מה שאמרו ביהודה היינו לאפוקי גליל שהרי אמרו שם: (מסכת סנהדרין דף יא ע"ב) "תנו רבנן: אין מעברין את השנים *אלא ביהודה*, ואם עיברוה *בגליל* - מעוברת. העיד חנניה איש אונו: אם עיברוה בגליל אינה מעוברת".
ואמרו במשנה במסכת כתובות דף קי ע"א: "שלש ארצות לנשואין: יהודה, ועבר הירדן, והגליל".
ובמשנה במסכת שביעית פרק ט: "שלש ארצות לביעור יהודה ועבר הירדן והגליל".
ובמשנה מסכת כתובות דף קי ע"א: "שלש ארצות לנשואין: יהודה, ועבר הירדן, והגליל".
ובמשנה במסכת בבא בתרא דף לח ע"א: "שלש ארצות לחזקה: יהודה, ועבר הירדן, והגליל".
כי בזמנם השומרון היה ארץ כותיים והיה מבדיל בין יהודה לגליל.
לכן בנימין במקום המיושב ביהודים הוא בכלל יהודה. ובמקום שלא היה מיושב ביהודים לא עסקו בו והוא בכלל ארץ הכותים.